גיטין דף לא. א
המניח פירות או מעות או חבית יין להיות מפריש עליה, ולבסוף מצא שאבדה מה הדין?
תוך מעת לעת משעת הנחה |
בין מעת לעת דשעת הנחה למעל"ע דבדיקה |
תוך מעת לעת דשעת בדיקה |
||
לר' אלעזר התנא |
לר' יוחנן | אינו חושש [1] | אינו חושש | חושש |
לר' אלעזר | אינו חושש | חושש | חושש | |
לחכמים [2] | חושש | חושש | חושש |
-------------------------------------------------
[1] כלומר, על הפירות שהפריש באותו זמן אין צריך לחזור ולהפריש עליהם, דודאי סמכינן על החזקה בזמן זה לומר שעדיין היו הפירות או המעות או החבית יין קיימים.
[2] אמר ר' אלעזר בן פדת דחכמים חלוקים על ר' אלעזר בן שמוע תנא דמתניתין דס"ל דאזלינן בתר חזקה, והם ס"ל דכיון שיש כאן תרתי לריעותא לא אזלינן בתר חזקה, דיש כאן חזקה דהשתא שהפירות שהניח להפריש עליהם הם אבודים, וגם יש חזקת טבלים שלא נפדו, וזה מריע את החזקת הגוף של הפירות או של החבית שהניח להיות מפריש עליה.
-------------------------------------------------