[1] פי', ומסכים שיהיה שליח לקבלה, וא"כ הוא אינו שליח כלל, דשליח קבלה לא מינתה אותו האשה, ושליח הולכה לא מינה אותו הבעל, ולכן אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת, אבל דאם היה סומך על דבור האשה היה צריך להיות הדין שיהיה שליח להולכה, ומעת שיגיע הגט לידי האשה היתה צריכה להיות מגורשת.

[2] דכאן י"ל שהטעם שאינה מגורשת אינו משום שהבעל סומך על דברי השליח, אלא אפי' אם סומך על דברי האשה שאמרה "הבא לי גיטי" - וממנה אותו שליח הולכה, בכל אופן לא מהני, כי השליח עקר את שליחותו, דהוא כאומר שאינו רוצה לטרוח להיות שליח הולכה שצריך להגיע עד האשה, אלא רוצה להיות רק שליח קבלה, שבקבלתו מיד נגמרת השליחות, ושליח לקבלה - הוא אינו דהרי לא מינתה אותו האשה ולכן אינה מגורשת כלל.

[3] המקשה סבר שאין להעמיד באופן זה שאמר הבעל "התקבל לה" על מה שאמר השליח "הבא לי גיטי" (הולכה), דא"כ היתה צריכה להיות מגורשת מיד כיון שהאשה באמת אמרה "התקבל לי גיטי" וגם הבעל אמר "התקבל לה". אכן דחתה הגמ', שכאן לא אמר הבעל "הילך כמו שאמרה" אלא אמר "התקבל לה" והבעל יודע שלא יכול לעשות שליח קבלה לאשתו, ולכן על כרחך שכוונתו למנותו שליח קבלה ולכן אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה.