[1] ויש אמוראים שהופכים את שיטת רבה ורב יוסף.

[2] חיישינן שמא תשכור האשה עדים שיאמרו בשם בעלה לסופר לכתוב ולעדים אחרם לחתום, והגם שבכל עדות החתומין על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים שיאמרו שקר חתמו היכא שאנו מכירים חתימתן, היינו דוקא היכא שעשו אלו העדים מעשה לחתום או להעיד, שעל זה הם לא חשודים להעיד שקר, אולם לומר דיבור לאחרים לעשות בשקר והאחרים יהיו סבורים שהבעל צוה, בזה יש לחשוש, ולכן אמר רב שאף שכשר הוא לא תעשה כן בישראל.

[3] דאף שכאן הם בעצמם חותמים - אין חשש שמא יחתמו שקר, מ"מ גזרו חכמים מקרה זה אטו אומר אמרו לעדים לחתום ששם יש לחוש וכנ"ל.

[4] כלומר שכולם צריכים להיות נמצאים בשעה שהוא כותב את הגט.

[5] דכיון שלא מנה את כולם ש"מ שחזר בו מכוונתו הראשונה שיהיו כולם, וחדל לו מטורח זה ואין כוונתו שיהיו כולם במעמד כתיבת הגט, ואפי' המנויים עצמם אינן צריכים להיות אלא מקצתן, דהיינו אחד כותב ושנים חותמים וזהו.

[6] דמזה שרק מנה ולא סיים לומר "כולכם" יש לנו לפרש כוונתו שאחד מכם יכתוב ועוד שנים יחתמו, אבל אינו מקפיד שכולם יהיו במעמד הכתיבה.

[7] דכיון שמנה אותם בפירוש - כל אלו שמנה צריכים לכתוב ולחתום, והוי דין ככולכם שכולם צריכים לכתוב ולחתום, אכן אלה שהיו שם ולא מנה אותם אינם צריכים.