[1] ר' יהודה סובר שהיא אשת איש לכל דבריה, ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה, ורק אינה צריכה הימנו גט שני. ופי' "מעת שאני בעולם" היינו רגע אחד קודם מותו.

[2] פי', דאם מת מן החולי הזה, הרי מי שבא עליה פטור, כי הרי נתקיים התנאי והוי גט משעה ראשונה. דר"מ מפרש "מעת שאני בעולם" היינו מרגע שנותן את הגט (וכאילו אמר "מהיום אם מתי"), ורק מתנה שימות מאותו חולי, ואם לא מת מאותו חולי, הבא עליה חייב חטאת בודאי כי לא נתקיים התנאי והיא אשת איש גמורה.

[3] בביאור "מעת שאני בעולם" ס"ל כר' יהודה דהיינו שעה קודם מיתתו, אלא שס"ל דאין ברירה ואף אם לא מת בשעה שאחר הבעילה אין אומרים שחייב חטאת ודאי דכל שעה היא בספק ולכן חייב אשם תלוי. אולם אם לא מת לבסוף שלא נתקיים התנאי, אז ודאי שחייב חטאת ודאי.

[4] חכמים כאן אמרו את הלשון של ר' יוסי במשנה, ור' יוסי דברייתא אינו כר' יוסי במשנה, דהא יש חילוק ביניהם לענין מזונות וכדלהלן.

[5] ורק היא צריכה לתת את המעות כדי לקיים את התנאי, וכשתקיים את התנאי מתברר למפרע שכבר היתה מגורשת משעת נתינה.

[6] אכן התוס' (בד"ה אדמפליגי) כתבו בשם ר"י, שגם לרב יהודה הוי ספק גט מעכשיו עד שתתן או עד שיתקיים התנאי.

[7] דהרי לא נתקיים התנאי, וסתם תנאי הוא קפידא שהוא ישקה, ומה שהשקה הגשם לא מהני לוותר לו.

[8] דרשב"ג ס"ל שהתנאי הוא לא קפידא - אלא רק לצורך, ולכן היכא שלא נצטרך אין קפידא דוקא שהוא ישקה, וצריך לתת לו שליש מהפירות דהא השדה הושקתה ארבעה פעמים.

[9] ס"ל לרבה שגם רבנן מודים כאן, דכל מה שנחלקו במשנה גבי איצטלית שאפי' שאבדה הוא מקפיד - משום ששם ודאי כל כוונתו הוא לצערה, ולכן כל שלא נתקיים התנאי בדיוק הוא קפידא. משא"כ כאן בשדה הוא רק רוצה את הרווחת השדה שתהא מושקת טוב, וכיון שבא מטר אינו מקפיד, וצריך לתת השליש.