-------------------------------------------------

[1] דכיון שהוקבע האיסור מעיקרא, לא בטל ממנו קביעותו, וחייב אשם תלוי אפי' בכה"ג שבא עכו"ם או כלב או ישראל אחר ואכל לאחת החתיכות קודם שאכל הוא.

[2] ס"ל דכיון שאין אנו יודעים בודאות שהוא חטא, הגם שהדין הוא שמביא אשם תלוי, מ"מ כיון שאם יוודע לו קודם הקרבתו יהיה האשם תלוי הזה חולין (לשיטתם), א"כ נמצא שאינו קדוש בודאות עד שיקרב, וזה שקרב בחוץ מעולם לא היה קדוש בודאי.

[3] כן כתב להדיא ברבינו גרשום, שהחיוב הוא אשם תלוי. ויש שס"ל שהחיוב כאן הוא חטאת.

[4] והגם דס"ל לחכמים אלו, שגם בנודע לו ספיקו אינו יוצא לחולין, מ"מ כיון שאינו ראוי להקרבה אלא רועה עד שיסתאב וימכר במומו אינו חייב משום שחוטי חוץ.

[5] רש"י פירש הטעם משום דלא בעי רבי ב' חתיכות. אכן ברבינו גרשום כתב הטעם משום דכבר איקבע איסורא מעיקרא, והיינו כדברי רב נחמן דלעיל אליבא דרב, שאפי' למאן דמצריך חתיכה מב' חתיכות - אם הוקבע איסורו מעיקרא חייב. וכן משמע מהכסף משנה (פ"ח מהלכות שגגות ה"ד).

[6] לפנינו בגמ' לא נמצא מקרה זה, אכן בקרית ספר למבי"ט גרס כן להדיא בגמ' "שתיהם בשגגה מביא חטאת", ואח"כ בא עוד מקרה הנזכר בגמרתינו, והוא: "אכלום שנים בשוגג - שניהם חייבין (אשם תלוי) השני לא מן הדין" וכו'.

[7] ע' רש"י בשבועות (דף יט: ד"ה כאן שנה רבי), שפירש שאם בתחילה נודע לו על כל אחד ידיעת ספק, ולבסוף נודע לו ידיעת ודאי על כולם, מביא לר' זירא ודעימיה כמה חטאות, משום דידיעת ספק מחלקת לחטאות. אולם ברבינו גרשום כאן כתב, שמיירי שעל הראשונות נודע לו ידיעת ספק ועל האחרונה נודע לו ידיעת ודאי, ולכן חייב לשיטתם חטאת על כל אחד ואחד. [וצ"ע איך נחייבו חטאת על ידיעת ספק].

[8] מבואר בגמ' שעל זה אין יוה"כ מכפר, דמעילה הוא דבר שבממון. וכן על חצי שיעור (אמרה הגמ' באיבעית אימא) דאין יוה"כ מכפר.

[9] פי', אם אכל חלב ודאי קודם יוה"כ ושוב אכל חלב ודאי אחר יוה"כ ונודע לו אחר יוה"כ, לאלו המ"ד דס"ל שידיעת ספק ואשם תלוי מחלקים לחטאות, א"כ גם יוה"כ שהוא במקום אשם תלוי יש לו לחלק לחטאות (דהרי קודם שנודע לו הוא רק בחיוב אשם תלוי, כן משמע מתוס' ד"ה אלא) ויצטרך להביא שנים. והגם שניסה אביי לחלק, ולומר דמה שמכפר יוה"כ הוא רק אם יש ידיעה, דחתה הגמ' את דבריו ממשנה מפורשת שבין הודע לו ובין לא הודע לו יוה"כ מכפר.