כריתות דף כ. א
אליבא ד"מתיב רב אושעיא" במה נחלקו ר' יהודה ור"ש ור"ש שזורי?
באבד מלקט מלבו | במתעסק בב' מינים | באבד מלקט מלבו או במתעסק במין אחד | |
לר"ש ור"ש שזורי | מחלוקת ר"א ור"י | לכו"ע פטור | לכו"ע חייב |
לר' יהודה | מחלוקת ר"א ור"י | מחלוקת ר"א ור"י [1] | לכו"ע חייב [2] |
לתירוץ הגמ' במה נחלקו ר' יהודה ור"ש ור"ש שזורי?
במתעסק בין במין אחד בין בב' מינים [3] | באבד מלקט מלבו במין אחד | באבד מלקט מלבו בשני מינים | |
לר"ש ור"ש שזורי | לכו"ע פטור | לכו"ע חייב | מחלוקת ר"א ור"י |
לר' יהודה | לכו"ע פטור | מחלוקת ר"א ור"י | מחלוקת ר"א ור"י |
אליבא דרבא דאוקי פלוגתייהו, "בלקדם" - פי', דנתכוון ללקט לזו ראשונה וזו שניה, והלכה ידו וליקטה ראשונה את השניה, במה נחלקו ובמה לא?
בשני מינים | במין אחד | |
לר"ש ור"ש שזורי | מחלוקת ר"א ור"י | לכו"ע חייב |
לר' יהודה | מחלוקת ר"א ור"י | מחלוקת ר"א ור"י |
כריתות דף כ. א
היו לפניו ב' נרות, דולקות או כבויות, מה הדין באופנים דלהלן?
מה נתכוון לעשות ומה נעשה? | מה הדין? | |
היו לפניו ב' נרות דולקות | נתכוון לכבות את זו וכיבה את זו | פטור |
היו לפניו ב' נרות כבויות | נתכוון להדליק את זו והדליק את זו | פטור |
היו לפניו א' דלוק וא' כבוי | נתכוון להדליק הכבוי תחילה ואח"כ לכבות הדלוק, וכבה הדלוק תחילה ואח"כ נדלק הכבוי | בנשימה אחת: חייב [4] בב' נשימות: פטור |
היו לו גחלים, העליונים בוערים והתחתונים מכובים, וחתה בהם לתוך כלי - שמהפכם, ועי"ז התחתונים נדלקים והעליונים כבים, והוא נתכוון כדלהלן, מה הדין בשוגג?
נתכוון לכבות ולהבעיר | נתכוון לכבות ולא להבעיר | נתכוון לכבות העליונות והבעיר התחתונות | |
לתנא קמא | לר"א ור"ח: חייב ב' חטאות [5] לבני ר' אבין: חייב אחת משום מכבה |
חייב רק חטאת א' משום מכבה [6] | חייב רק חטאת א' משום מבעיר [7] |
לר"א ברבי צדוק | חייב ב' חטאות | חייב רק חטאת א' משום מכבה | חייב ב' חטאות |
כריתות דף כ: א
במה נחלקו ר' יהודה ור"ש בהעושה בשבת דבר שאינו מתכוון? [תוד"ה סבירא].
כשאינו פסיק רישיה | כשהוא פסיק רישיה | |
לר' יהודה | אסור מדרבנן | אסור מדאורייתא |
לר' שמעון | במלאכה שצריכה לגופה: פטור אבל אסור מדרבנן במלאכה שאינה צריכה לגופה: מותר |
במלאכה שצריכה לגופה: אסור מדאורייתא במלאכה שאינה צריכה לגופה: פטור אבל אסור מדרבנן |
-------------------------------------------------
[1] הנה במשנה כתוב שר"ש ור"ש שזורי אמרו שלא נחלקו ר"א ור' יהושע אלא על ב' מינים, אבל במין אחד גם ר' יהושע מודה שחייב. ועל זה אמר ר' יהודה אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. והנה לכאורה אינו מובן, הא נתכוון ללקוט ענבים ולקט תאנים וכן שחורות ולבנות הם ב' מינים, וא"כ גם לר' יהודה ר"א ור"י נחלקו בב' מינים דוקא, אבל במין אחד פטור. ובמה נחלק ר' יהודה על ר"ש ור"ש שזורי. אלא על כרחך שנחלק לענין מתעסק, דלמד ר' יהודה בדברי ר"ש ור"ש שזורי שהם מעמידים את מחלוקת ר"א ור"י דוקא באבד מלקט מלבו (פי', שנתכוון ללקוט ענבים ושכח - וסבור שתאנים רצה, ובא ללקט והלכה ידו על הענבים - שנקיימה בקשתו ולא נתקיימה מחשבתו) שר"א מחייב ור' יהושע פוטר. ומשמע שדוקא בזה נחלקו אבל במתעסק (שרצה ללקט תאנים ועלה בידו ענבים) לכו"ע פטור. ועל זה בא ר' יהודה לחלוק (ולהחמיר) שגם בנתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים ג"כ נחלקו שר"א מחייב ור"י פוטר. [וא"כ קשה על שמואל, איך אמר שלדברי הכל מתעסק פטור, הא כאן מבואר שהוא מחלוקת ר"א ור"י אליבא דר' יהודה. כן פירש ברבינו גרשום, ופירוש התוס' (ד"ה אלא, וכן נראה ג"כ פירש"י) ע' בהערה הבאה].
[2] וא"כ קשה על שמואל שאמר מתעסק פטור בשבת, הא במין אחד חזינן דלכו"ע מתעסק חייב, וחוזרת השאלה (דלעיל סוף עמוד ב') דחזינן דבחד מינא חייב במתעסק ואיך שמואל פטר.
[3] הנה כל הכרח המקשן היה לומר שנחלקו גבי מתעסק, הוא משום דס"ל שבאבד מלקט מלבו ממ"נ לא נחלקו, דאם בשני מינים מיירי בין לר"ש ור"ש שזורי ובין לר' יהודה נחלקו בזה ר"א ור' יהושע, ואם במין אחד, משמע שאפי' ר' יהושע מודה שלא נחלקו ולכו"ע חייב, דהרי הזכיר: תאנים וענבים, ושחורות ולבנות, ועתה דוחה הגמ' שבאמת נחלקו באבד מלקט מלבו, ולא כאשר חשבת שר' יהודה הזכיר בדבריו דוקא ב' מינים, דפירוש שחורות ולבנות הוא מין אחד, וס"ל לר' יהודה שנחלקו גבי אבד מלקט מלבו גם במין אחד - כשחורות ולבנות, וגם בשני מינים כתאנים וענבים, ובא להקל על ר"ש ור"ש שזורי שסוברים שבבמין אחד לכו"ע חייב באבד מלקט מלבו, ולא נחלקו אלא בשני מינים באבד מלקט מלבו. עכ"פ בדין מתעסק לא דברה משנתנו, ואה"נ די"ל כשמואל דלכו"ע פטור במתעסק - דאינו מלאכת מחשבת, ולא נתקיימה לא מחשבתו ולא בקשתו.
[4] וביאר רבא החידוש בזה, דלכאורה היה לפטור דסו"ס הוא נתכוון להדליק ואח"כ לכבות, וכשנעשה מעשה - נעשה להיפך, קמ"ל דגם בזה חייב. [וע' לקמן (בעמוד ב'), שהעמיד רבא בענין זה את מחלוקת ת"ק ור"א בר' צדוק גבי גחלים שהעליונים דולקים, והתחתונים כבויים, וכשחתה מהם - עי"ז מתהפכים העליונים לתחתונים, והעליונים כבים, והתחתונים נדלקים. והוא נתכוון להדליק ואח"כ לכבות, וכשחתה במעשה אחת כבו קודם העליונים ואח"כ דלקו התחתונים. ובזה ת"ק פוטר דחייש לסברת "מוקדם ומאוחר" ולכן א"א לחייב אותו תרתי, דשמא כבה תחילה, אולם לפוטרו בלא כלום גם אי אפשר וכמבואר ברש"י (בד"ה להקדים), ובשטמ"ק (אות י') ע"ש. ור"א ב"צ מחייב תרתי, דלא איכפת ליה למוקדם ומאוחר].
[5] הנה ר' אלעזר ור' חנינא פירשו, שמחלוקתם בנתכוון לכבות העליונות כדי להבעיר את התחתונות, וכדלהלן. אכן בעמוד ב' פירשו אביי בר אבין ורב חנניא בר אבין שגם בזה נחלקו, דת"ק ס"ל כר' יוסי שהבערה ללאו יצאת ולכן אין בה כרת ולא מביא על שגגתה חטאת, ור"א בר' צדוק סובר כר' נתן שהבערה לחלק יצאת - ויש בה כרת ובשגגתה חטאת. [וע' לעיל בהערה הקודמת, ששם ביארנו את אוקימתת רבא במחלוקתם. עוד מוקים לה רב אשי בכגון שנתכוון לכבות ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר - והבערו התחתונות מאליהן, ת"ק סבר כר"ש - דדבר שאין מתכוון פטור. ור"א בר' צדוק סבר לה כר' יהודה - דדבר שאין מתכוון חייב].
[6] דהרי לענין מלאכת מבעיר לא נתכוון ולגבה הוא מתעסק ואין לחייבו. (וע' שטמ"ק אות י"ב).
[7] מוקמי לה בגמ' כגון שהיה נפח שאינו צריך לגחלים בוערות - ועיקר כוונתו היתה לכבות העליונות שהוא צריך לפחמין, ומכוון לכבות העליונות שהן פחמים גסים, והגם שיודע שעי"ז יבערו התחתנות מ"מ מכבה את אלו העליונות דלהם הוא צריך, ולגבי התחתונות הם חשובים קלקול אצלו [ובתוס' (ד"ה כגון) פירשו שאינו רוצה להתחמם כנגדם אלא רוצה שיהיו אפר - וזה חשיב קלקול]. ובזה נחלקו דתנא קמא סבר מקלקל בהבערה פטור, ור"א בר צדוק סבר שחייב.