כתובות דף לז. א

מה דין גיורת בדלהלן?

ראתה דם, האם טמאה למפרע? האם צריכות להמתין ג' חדשי הבחנה?
לר' יהודה אינה טמאה למפרע ודיה שעתה [1] צריכות להמתין [2]
לר' יוסי טמאה למפרע - משעה שנתגיירה [3] אינה צריכה להמתין [4]

גיורת שבויה שראינו שנבעלה [5] ונפדית, וגירות שנתגיירה ושפחה שנשתחררה,
האם צריכות להמתין ג' חדשים?

גיורת שבויה אנוסה ומפותה שפחה שנשתחררה יוצאת בשן ועין
לר' יהודה צריכות להמתין ג' חדשים להבחנה
לר' יוסי אין צריכות להמתין לרש"י: אין צריכות
לתוס': צריכות [6]

מה לומדים רבנן ור"מ מהפסוקים דלהלן?

ולא יהיה אסון ענוש יענש [7] "והכהו לפניו כדי רשעתו" [8]
לרבנן שאין מת ומשלם שאין לוקה ומשלם, שאין מת ולוקה [9]
לר' מאיר [10] שאין מת ומשלם שאין מת ולוקה

כתובות דף לז: א

מה לומדים מהפסוקים דלהלן, ומה החידוש?

מה הדין? מה החידוש?
ולא תקחו כופר לנפש רוצח שאין מקבלים ממנו ממון להפטר ממיתת ב"ד במזיד, והגם שיש בזה איבוד נשמה
ולא תקחו רופר לנוס אל עיר מלקטו שאין מקבלים ממנו ממון להפטר מגלות בשוגג, וגם שלא חמיר איסוריה כל כך
ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו [11] אף שכבר נערפה עגלה ערופה, אם נמצא הרוצח נהרג אף שמועילה העגלה לכפר עד שלא נמצא הרוצח
ואתה תבער דם הנקי מקרבך ללמד שהמומתין בסיף - הן מהצואר, כמו עגלה ערופה אבל לא בקופיץ וממול עורף - דואהבת לרעך כמוך וכו'
כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבנן היוצא ליהרג ואמר אחד "ערכו עלי" - לא אמר כלום ודוקא היכא שכבר נגמר דינו
לר' חנינא
בן עקביא
דלא נימא היכא שחיוב ממון הוא מקנס - שמת ומשלם הגם שכל קנס הוא חידוש והו"א שנקיים בו שניהם [12]
(דף לח.) עין תחת עין - ולא עין ונפש תחת עין שמשלם ממון, ולא שמסמא את עינו ממש דשמא ימות ממילא שמעינן דלא תעביד ביה תרתי [13]
-------------------------------------------------

[1] דכיון שאי אפשר לטמאה מעת לעת - דהרי כל זמן שלא נתגיירה דין דם נכרית כדם בהמה, לכן לא גזרו בה למפרע כלל ודיה שעתה, ולא מטמאים לה אפי' משעה שנתגיירה.

[2] דחיישינן שמא נבעלה בגיותה - וצריכים להבדיל בין זרע הנזרע בקדושה וכו'. ובהו"א סברה הגמ' שה"ה גם שבויה צריכה להמתין, ולכן הקשתה על ר' יוחנן בסברת ר' יהודה שגיורת הרי היא בקדושתה, ואילו כאן אנו מצריכים אותה להבחין. ודחתה הגמ', שאה"נ שאין לדמות גיורת לשבויה - ושבויה לא צריכה להמתין לר' יהודה (אם לא שראו אותה שנבעלה).

[3] ואף שר' יוסי אמר שהיא ככל הנשם ומטמאה מעת לעת וכו', ביארו התוס' (בד"ה רבי יהודה), דלאו דוקא מעת לעת, דאי אפשר לטמא אותה קודם שנתגיירה - דהרי הדם שלה אז כדם בהמה, אלא הכוונה שהיא בתורת לטמא מעת לעת - דהיינו שהיא בתורת לטמא למפרע.

[4] גיורת שדעתה להתגייר משמרת את עצמה שלא לזנות, ועוד ס"ל שסתם אשה בביאה של זנות היא נותנת מוך או מתהפכת כדי לא להתעבר.

[5] מבואר בסוגיא שגם אליבא דר' יהודה "שבויה הרי היא בקדושתה" - ורק כשראינו שנבעלה צריכה להמתין ג' חדשים, ור' יוסי סובר שאפי' בראינו שנבעלה אינה צריכה להמתין - דמתהפכת יפה יפה, (ור' יהודה חושש שמא לא נהפכה יפה).

[6] כתבו התוס' (בד"ה אשה) שביוצאת בשן ועין מודה ר' יוסי שצריכה להמתין - דאותה למה תתהפך. אמנם רש"י סובר שכל אשה שמזנה אינה רוצה להתעבר, ולכן מתהפכת.

[7] זה הפסוק שממנו למדנו דין "קם ליה בדרבה מיניה" - והיינו שרק אם לא יהיה אסון באשה (שאין עונש מיתה) אז מחייבים אותו דמי וולדות, אבל אם יהיה אסון אין מחיבים אותו דמי וולדות אלא רק עונש אחד - של מיתה.

[8] מפסוק זה לומדים שאין מענישים אדם שתי עונשים, ודורשים: מזה שכתוב "רשעתו" בלשון יחיד, ש"משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות" (על מעשה חטא אחד). והוקשה לגמ' למה צריך שני פסוקים, ומתרצת כדלהלן.

[9] כן כתבו התוס' (בד"ה וחדא) שרבנן ס"ל ששני הלימודים הללו נפקי מ"כדי רשעתו".

[10] ר"מ ס"ל ד"לוקה ומשלם" וממילא אי אפשר לדרוש מ"כדי רשעתו" - שאינו לוקה ומשלם.

[11] הוקשה לגמ', שלכאורה בא ללמד שדוקא בדם שופכו אבל לא בממון, וקשה שזה כבר למדנו מהפסוקים הקודמים, ולכן מתרצת שהלימוד הוא כדלהלן.

[12] ולרבה דס"ל דאה"נ שבקנס חידוש הוא ומת ומשלם, אה"נ דס"ל כרבנן דר' חנניא בן עקביא, וצריך את הפסוק לענין דין ערכין.

[13] פי', אפי' אם סימא את עינו תוך כדי שהרגו, אין עושים בו שני עונשים, לשלם ממון העין וגם שיומת.

-------------------------------------------------