[1] והפחיתה היא מכתובתה, וסובר ת"ק שהולך ופחות עד כנגד כתובתה ואף מגרש אותה בלא כתובה, אולם אינו משהה אותה ולהמשיך לפחות לה מנכסיה שנפלו לה בירושה מבית אביה. ואילו ר' יוסי סובר שיכול להשהות מלגרשה ולפחות בשיעור שאפי' אם יפלו לה נכסים ממקום אחר גם מהם יגבה.

[2] דהיינו חצי דינר ליום, אולם לא מוסיפים לה כנגד שבת, דכיון שכאן מוסיף לה על כתובה הוא נראה כמו שכר שבת ואסור.

[3] כל טערפיק הוא חצי דינר, נמצא שפוחת לה בשבוע ג' וחצי דינרים

[4] פי', רבותינו נמנו שלא יהיו פוחתים שבוע אחר שבוע כשווי כתובתה, אלא רק בד' שבתות הראשונות פוחתין, ובאותם ד' שבתות מכריזים עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות (בשבת דוקא - בזמן שמתכנסים כל העם), ופעמיים שולחים לה שתדע שאפי' שכתובתה מאה מנה בסוף ארבעה שבתות מפסידה הכל. ונחלקו הראשונים האם שולחים לה פעמיים - דהיינו קודם כל הכרזה ואחריה ובסך הכל ח' פעמים, או ששולחים לה פעם לפני כל ההכרזות ופעם אחרי.

[5] פי', אומרת שאינה רוצה להפרד ממנו, אלא שרוצה לצער אותו מחמת שעשה לה כך וכך, ולכן היא מורדת עליו מתשמיש.

[6] רש"י מפרש מה שאמרה הגמ' "לא כייפינן לה" הכוונה שלא כופין אותה להשהותה ולפחות מכתובתה כל שבוע ז' דינרים, אלא מגרשה מיד אולם בלא כתובה, אבל אם דורשת כתובתה לא מאמינים לה בטענת מאיס, אלא אומרים שהיא מערמת כדי לצאת מיד.