[1] הנפ"מ במחלוקת זו, דמי שסובר שהוא נותן אצבע בין שיניה במה שהוא מקיים לה נדר שנדרה או שלא מפר אותו ביום שומעו, הרי שהוא צריך לגרשה בכתובה (אם היא תובעת גירושין), ואם היא נותנת אצבע בין שיניה כשנדרה וקיים לה הוא, הדין להיפך שיכול הוא לומר שאי אפשי באשה נדרנית ומוציא אותה בלא כתובה.

[2] ולפי סברא זו אה"נ דסתמא דמשנתנו הסוברת שהוא נותן אצבע בין שיניה, אינה כשיטת ר"מ, דר"מ ס"ל כר' אלעזר שהוא הנותן.