[1] והקשתה הגמ', הרי במקום כזה הוא בודאי ראה ונתפייס ומה טוען עתה. ומתרצת שהוא במקום שתחת כפה של ראשה ולפעמים נראית ולפעמים אינה נראית.

[2] סובר ר' אלעזר שמשנתנו נשנתה כדעת שני תנאים, הרישא שסוברת שעל האב להביא ראיה - סוברת שאין האשה נאמנת בענין הכתובה וכדעת ר' יהושע, וממילא על האב להביא ראיה שנולדו בה המומין אחר שנתארסה ונסתחפה שדהו של הבעל. וס"ל שאין חילוק איפה נמצאו המומין בין נמצאו בבית אביה ובין אם נמצאו בבית בעלה תמיד האב צריך להביא ראיה כשהוא רוצה להוציא כתובה.

[3] ס"ל שהאשה נאמנת בענין כתובה, ולכן כשנמצאו בה המומין יכולה לומר - שאחר שנתארסה באו לה המומין ונסתחפה שדהו של הבעל. וכיון שזו הסברא אין חילוק בין אם נולדו בבית אביה או בבית בעלה - תמיד על הבעל להביא ראיה.

[4] רבא מעמיד את כל המשנה כרבן גמליאל, ומתרץ דברישא על האב להביא ראיה דכיון שנמצאו המומין ברשותו יש לנו לומר שכאן גם היו קודם שנתארסה והמקח טעות, ועל האב להביא ראיה שלא היה כך. ואילו כשנמצאו המומין ברשות הבעל יש לנו לומר שכאן נמצאו וכאן היו - והיינו שנולדו ברשות הבעל וצריך לתת לה כתובה אם רוצה לגרשה, או שיביא ראיה שנולדו המומין קודם שנתארסה.

[5] אכן חזקת ממון ליכא כאן, כיון שחזקת ממון לאו כלום היא נגד חזקת הגוף, ורק באופן הבא שהביא ראיה שהיו בה מומין קודם שנתארסה שאין חזקת הגוף אז יש חזקת ממון.

[6] אכן חזקת הגוף ליכא, דהרי הביא ראיה שהיו המומין קודם שנתארסה.