[1] רבא הקשה, דמדוע אנחנו מחייבים את היבם לקבור את השומרת יבם, יאמר "אח אני יורש - אשתו אין אני קובר", פי', דכיון שלא ירשתי את הכתובה ממנה למה אתחייב בכתובה - דאת הכתובה ירשתי מאחי. וענה לו אביי, שבאים עליו ממ"נ דאם את אחיו הוא יורש הרי הוא עומד תחתיו ויצטרך לקבור את אשתו כמו שאחיו היה צריך. ואם לא יקבור אותה, יצטרך לתת את כתובתה, דכיון שהכתובה היא תחת הירושה - כשלא קובר אינו זכאי בכתובה. וחזר רבא והקשה, הרי "לא ניתנה כתובה להגבות מחיים" וכיון שכן לא נחשב שיש ליבם חוב כתובה כלל, ואיך אפשר לומר שאם לא יקבור יצטרך לשלם כתובה. ועל זה ענה לו אביי, דכלל זה ד"לא ניתנה כתובה להגבות מחיים" ב"ש אומרים אותו (וב"ה חולקים), וב"ש עצמם סוברים ש"שטר העומד להגבות כגבוי דמי" וגם כאן הכתובה נחשבת כעומדת להגבות, ולכן חייב היבם לקבור אותה, ואם לא יקבור אותה יצטרך לשלם לה כתובתה.

[2] וזה דוקא במקרקעי אבל במטלטלים כיון דקיי"ל כחכמים דאין מטלטלים משתעבדים לכתובה לכן יכול למכור.