[1] כיון שיש למלוה מגו שיכול לומר שלא היה פרעון כלל, לכן נאמן לומר שהיה פירעון אבל הוא על מלוה ע"פ שהיה ביניהם, והוא רוצה להמשיך לתפוס בשטר בשביל המלוה דבשטר.

[2] דודאי שלח אותו המשלח לתקן ולא לקלקל, ויש לו להבין לבד שצריך לעשות באופן המתוקן, דהיינו קודם לקחת את השטר ואח"כ לתת זוזי ולא להיפך.

[3] ומיירי באופן שמפקידים את השטר ביד מישהו אחר, שלא יתן לו את השטר אלא אחר שישבע. וכתבו התוס' (בד"ה אילמא), דמה שלא כותבים בשטר שאם פלוני ישבע יפטר, משום שרוצים לעשות באופן שלא תצטרך אח"כ לעדים להוכיח שנשבעה.

[4] דאדם מחפש לעשות מעשים טובים וצדיקים קודם מיתתו, ובודאי רוצה להנות ת"ח מנכסיו, ולא מי שלא ת"ח.

[5] דכתיב "טוב שכן קרוב מאח רחוק".

[6] ונחלקו רש"י ותוס' בפירושו, דרש"י מפרש שיעשו הדיינים אומד עד כמה שידם מגעת לדעת למי היתה דעתו של מת קרובה יותר ליתן לו מתנה כזו. והתוס' (בד"ה שודא) כתבו, שיעשו הדיינים מה שירצו.