[1] דכך אמר ר"ש "כל זמן שתובעת כתובתה יורשין (כצ"ל) משביעין אותה", אבל לא כשהיא בא לתבוע מזונות. והקשה רב ששת על פירושו, למה ר"ש נקט "יורשין" הרי אם מיירי בנפרעת שלא בפניו - הוא עדיין חי, ואין כאן יורשים.

[2] והיינו כדעת אבא שאול שסובר שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים לא צריך להשבע, ולכן גם האשה הזו אינה צריכה להשבע. ורק אם תובעת כתובתה נשבעת מחמת זה. והקשה אביי, דא"כ שר"ש בא להקל ולפטור משבועה, לא היה לו לומר "כל זמן שתובעת כתובתה - היורשים משביעין אותה", אלא היה לו לומר "אם תובעת" וכו'.

[3] וכסברת אבא שאול בן אמא מרים, שכל שתובעת כתובה מהיורשים צריכה להשבע אפי' אם פטר אותה - ומתקנת חכמים. והקשה רב פפא, דלפ"ז לא מובן סוף דברי ר"ש שאמר ב"אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה", דאיזה חידוש השמיע לנו בזה.

[4] רב פפא ג"כ מודה לאביי בחלק הראשון של דברי ר"ש במה שאמר "כל זמן שתובעת כתובתה היורשים משביעים אותה", אלא שבא לפרש שמה שהוסיף ר"ש לומר "ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעים אותה" - שבא לומר שאפי' אם עשה אותה האבא אפוטרופיא אין משביעין אותה.