[1] לר"מ הטעם שאחר כ"ה שנה מפסידה כתובתה הוא משום שיש בכ"ה שנה בכדי שתעשה לאחרים טובה מנכסי היתומים כנגד מה ששוה כתובתה. אכן זה שייך דוקא אם נמצאת בבית בעלה ומשתמשת בנכסיו, אבל אם נמצאת בבית אביה, שאין לה שם אלא רק את המזונות שהיתומים נותנים לה, לא שייך שתעשה טובה לאחרים כנגד כתובתה.

[2] לחכמים הטעם שלא גובה אחר כ"ה שנה משום שהיא מוחלת, ולכך דוקא כשהיא בבית אביה יש לומר דמזה שלא הזכירה כתובתה בזמן ארוך כזה ש"מ שמחלה, אכן כשהיא נמצאת בבית בעלה אצל היתומים י"ל דמה שלא הזכירה כתובתה כל השנים זה לא משום שמחלה אלא מחמת שמכבדים אותו והיא מתביישת למחות על כתובתה.

[3] אכן רב לא אמר זאת מדעת עצמו, אלא העיד כן בשם ר' ישמעאל בר' יוסי שאמר כן לפני רבי בשם אביו ר' יוסי. וכן הביא רב נחמן בר יצחק ברייתא שתני רב יהודה בר קזא במתניתא דבי בר קזא - שאם שטר כתובתה יוצא תחת ידה גובה כתובתה לעולם. וכן פסק רב נחמן בר יעקב.

[4] שיש בה טעות שאי אפשר לומר שהיא ט"ס, וכגון במעשה דידן שלא היה כתוב בה "ואישתמודענא דנכסים אלו דמיתנא אינון", שיש סברא שהכותב סבר שלא צריך לכתוב לשון זו, דמה חילוק בין נכסים שהיו של המת וירשם לבין נכסים שהם שלו. ובאמת כן צריך לכתוב כי אם תסבור האלמנה שהיא גובה מנכסי היורש, פעמים שתשביח את נכסיו כי היא חושבת לגבות מהן, והנכסים של בעלה ישארו לא מושבחים, ולבסוף היורש יתן לה מנכסי בעלה, ויכול לצאת לעז על ב"ד שלא עיינו מספיק בתקנה של זו.