[1] רש"י פירש דהיינו גונב נפשות, ורבינו חננאל (מובא בתוד"ה קוביוסטוס) פירש שהוא משחק בקוביא.

[2] פי', מסר האב את בתו לשלוחי הבעל לקחת אותה לביתו, ועדיין לא כנסה.

[3] וגם אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל אין לחוש לשמא תשקה, כיון שאין אחיה ואחיותיה עמה.

[4] תוס' (בד"ה קבל) חולקים על רש"י שפירש שהם ב' דברים נפרדים, והם מפרשים שהכל הוא דבר אחד, שמסר את בתו לשלוחי הבעל והלך גם האב עמם, ובכה"ג יש לחוש לסימפון, דכיון שהלך האב עמם לא בודקים אותה עדיין ויש לחוש לסימפון.

[5] והביאו תוס' (בד"כ קבל), שכן מפורש בכתובות (דף כח:) ש"מסירתה לכל אף לתרומה" - והיינו שהבעל בודק אותה ע"י שלוחיו ולכן אין לחוש יותר לסימפון, ולכן הם מפרשים שלא מיירי במסר לחודיה אלא במסר והלך וכנ"ל.

[6] ס"ל דטעמא דב"ש משום ד"כל כסף האמור בתורה כסף צורי" - וכיון שאין פרוטה של נחושת בכסף צורי, לכן העמידו על המטבע של דינר. [ולמסקנא רק כסף הקצוב בתורה - דהיינו שכתוב בתורה מנינו כמו חמשים כסף של אונס וכו', אז הוי בכסף צורי, אבל אם אינו קצוב בתורה, מיירי נמי בכסף מדינה].

[7] לקמן (בסוף עמוד ב') טעמם של ב"ש דילפינן מקנין של אמה עבריה, וקנין של אמה עבריה צריך לפחות ב' פרוטות כיון שכתוב בה "והפדה" - דהיינו שמגרעת מכסף מקנתה מה שכבר עבדה ונותנת בפדיונה, ואם כל קנינה היה בפרוטה לא היה ממה לגרע, אלא על כרחך שהוא ביותר מפרוטה, ובקידושי אשה כיון שיצא מדין פרוטה - וחזינן דבעינן מידי דאית ביה חשיבות - אוקמיה ב"ש בדינר.

[8] לקמן (דף יב.) תקנו חכמים שלא יהיו בנות ישראל כהפקר לקנות אותם בדבר מועט, ולכך תיקנו שלא יחולו הקידושין בפחות מדינר, והפקיעו קידושי כסף כל זמן שאינם בשווי דינר.

[9] דלכל האמוראים הנ"ל אין חילוק בין סברה וקיבלה ללא, דרבנן הפקיעו קידושי כסף כל זמן שאינם בשווי דינר.