[1] פי', מותר לישראל רק לקנות מה שקטף העכו"ם - שיש בזה רק ספק אם בא מערלה, אבל אסור לו לרדת וללקוט, דהיינו שלא יראה את העכו"ם לוקט מערלה.

[2] ונחלקו אם בפניו ג"כ מותר וכנ"ל.

[3] הנה כתיב (ויקרא יט:יט) "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם", ודרש שמואל, "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ" - חוקים שחקקתי לך כבר (דהיינו מה שאסור בשבע מצות בני נח, דהרי גם בני נח הוזהרו על) - "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם". (וסמיך ליה) ש"ָׂדְךָ לֹא תִזְרַע" - מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה (והיינו שדוקא הרכבת אילן אסור, שלוקח שני גופים ומחברם יחד כמו בכלאי בהמה). ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל, אף שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל.

[4] ודרשינן לה מדכתיב בהאי קרא "שדך", דמשמע דוקא שדך המיוחדת לך וזה דוקא בא"י, כי בחו"ל לא הקנה אותה לך ה'. ההוא למעוטי זרעים שבחו"ל, שלא נוהג איסור כלאי זרעים אלא בא"י, והיינו איסור כלאי הכרם, דהיינו שזורע זרעים בכרם (דאיסור זרעים לא איצטריך לאשמועינן, דהוא ודאי נוהג רק בארץ כיון דהוי חובת קרקע, ורק איסור כלאי הכרם ס"ד למילף ליה בק"ו לאיסור מחדש כמו שאמר רשב"י לעיל דף לח., בזה צריך לאשמועינן שאינו נוהג). וס"ל לרב יוסף כשם שאין איסור הנאה בכלאי זרעים כך אין איסור גם לזרוע אותם בכלאים.

[5] והביא ראיה מדברי רב שהיה זורע את הגינה של הבית המדרש ערוגות ערוגות, וסבר רב יוסף שטעמו של רב משום שחשש לאיסור כלאי זרעים. אכן אביי דחה את הראיה, ואמר שרב עשה כן כדי להקל על השמש. ובתוס' (סוף ד"ה לא קי"ל) פסקו כדחיית אביי שמותר לזרוע כלאי זרעם בחו"ל, וכמו שעשה רב יוסף בתחילה. עכ"פ נראה לה"ר שמואל מאיוור"א, דטוב ליזהר שלא לזרוע זרעים סמוך לג' טפחים לעיקר אילן משום שנראה כמרכיב זרעים בתוך האילן, שאסור משום הרכבת אילן.

[6] כלומר, שעשה מצוה אחת שהיא מכריעה את צד זכויותיו, דהיינו שעד שעשה את המצוה הזו היה מחצה על מחצה, וע"י שעשה מצוה זו נעשה מנין זכויותיו יתר על מנין חובותיו.

[7] כלומר שלא עשה יותר מחצי זכויות גם עם מצוה זו.

[8] דהיינו המצוות שמנויים בריש מס' פאה, והם: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה. ובמצוות אלו אפי' שעונותיו ומצוותיו שקולים - בכל אופן יש בהן כח להכריע.

[9] בברייתא איתא: כל שזכיותיו מרובין מעונותיו - מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו - מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה. וזה לכאורה בדיוק היפך מתניתין.

[10] אביי מפרש דהגם שבברייתא נאמר לכאורה להיפך ממשנתנו, בכל אופן כוונתם אחת ומה שאמרה משנתינו מטיבין לו הכוונה "דעבדין לו יום טב" דהיינו שמתקנים לו איזה דבר רע כדי להפרע ממנו מיעוט עוונותיו שעשה, וזה טוב הוא לו שעי"ז יזכה לעוה"ב. ומה שאמרה משנתינו ש"מריעין לו" היינו ד"עבדין ליה יום ביש". דהיינו שמתקנים לו איזה דבר טוב כדי להפרע ממנו מיעוט זכויותיו שעשה, וזה לרע לו שעי"ז מקבל שכרו בעולם הזה.

[11] רבא מפרש את הברייתא כפשוטה, ושבאמת הברייתא סוברת היפך משנתנו, וכדעת רבי יעקב דאמר "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", והיינו אם הוא צדיק שעושה מצוות אין לו שכר, ורק מריעים לו כנגד עוונותיו, ורק מי שהוא רשע שרובו עבירות הוא מטיבים לו בעולם הזה. ולא כדעת משנתנו, שאפי' מי שיש לו זכות אחת יתירה על זכויותיו בזה סגי לו כדי לקבל זכר טוב בעולם הזה.