[1] מר יהודה סבר בדעת ר' שמעון שחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא, ולכן אמר בברייתא שאם מקדש בחולין שנשחטו בעזרה האשה מקודשת, והקשה דהרי ר' שמעון ס"ל שחולין שנשחטו בעזרה הם בשריפה, וש"מ שאסורים מה"ת, כי אם היו אסורים מדרבנן סגי אפי' בקבורה. ותירץ רבה, דלעולם ס"ל לר' שמעון שחולין שנשחטו בעזרה אסורים מה"ת, ומה שאמר שמקודשת, מיירי באופן שנמצאת טריפה, ור"ש לשיטתו ששחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, ולכן אינה מכנסת את הבשר לאיסור חולין שנשחטו בעזרה.

[2] ומבואר בגמ', שאין צריך לומר באופן הזה שיכול לקדש, אלא אפי' אם ירש ממנו טבלים גם יכול לקדש למ"ד ש"מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין" - כי כבר זכה סבו הכהן בתרומה ומעשר שיש בהם, ולכן הם ממון היורש, וכשמפרישה הוא יכול למוכרה לכהנים ולא צריך לתת להם במתנה.