-------------------------------------------------

[1] מלבד העור, שיוצא מידי מעילה אחרי זריקת הדם.

[2] רש"י כאן לא גורס "בלינה" - דאין שייך לינה בשתי הלחם, דהרי הם נאפים בערב שבועות ואינם נאכלים עד שבועות (הרי שאין לינה פוסלת בהן). וע' בשטמ"ק (אות י"ח), דלספרים דגרסי "בלינה", ס"ל אם לן לאחר זמן זה נפסלים.

[3] לשיטת רש"י (בד"ה הנהנה), עתה עדיין אינו נקרא "אפר תפוח" - דרש"י מפרש שאת תרומת הדשן היו עושים מתוך הגחלים הפנימיים הנמצאים במערכה (ונותן אותם על רצפת העזרה רחוק מן הכבש ג' טפחים - ושם היה נבלע), ואח"כ היה אוסף לדשן ועושה תפוח באמצע המזבח (ומ"ש ברש"י "לצד" - לאו דוקא, ע' רש"ש). וכשהיה האפר רבה בתפוח היה עושה "הוצאת הדשן" למחוץ למחנה, (וזה עושה בבגדי כהונה פחותין, וגם אינו מצוה בכל יום).

לשיטת תוס' (המובא בשטמ"ק אות ט' ד"ה ההנה), ד"תרומת הדשן" עצמה היתה נעשית מאפר התפוח אחר שכבר אסף את הגחלים מן המערכה לתפוח. ואחר שעשה תרומת הדשן, מהנשאר היה עושה "הוצאת הדשן" אל מחוץ למחנה.

[4] פירש"י (בד"ה אם כבר קרבה חטאתו) דמיירי שלא נודע לו שמעל רק אחרי שכבר הקריב את הקרבן. אולם התוס' פירשו (בד"ה לא, ובד"ה כבר קרבה), שמיירי שנודע לו כבר קודם, אבל לא בא לשלם רק אחר שנתכפר. אולם אם היתה גם הידיעה אחרי שנתכפר, לכו"ע נופלים המעות לנדבה - וכדאמר רבא (לקמן דף י.) ד"אין מפריש מתחילה לאיבוד".

[5] פי' שיוסיף את תשלומי הקרן וחומש שהוא מביא עכשיו על המעות שהפריש לאשמו או לחטאתו, וקנה בהם הקרבן ויקריבנו