-------------------------------------------------

[1] בגמ' לא מוזכר להדיא אלא דאלים, אמנם נראה שה"ה לכל הקרבנות הנזכרים בתורת כהנים הבאים עם הלחם. ובתד"ה אלא דר"ח כתבו דה"ה בכבשים.

[2] כלומר דאם יש לו רק איל אחד אינו מביא את האיל השני ג"כ, וכן אינו מביא לשאר קרבנות דלחם, ר"ל דגם אינו מביא את הפרים והכבשים הנזכרים בתורת כהנים [ויקרא כ"ג י"ח י"ט - שבעת כבשים, פר בן בקר, ב' אלים, שעיר עזים לחטאת, וב' כבשים לשלמים], והטעם דכיון דכתיב: יהיו - לעיכובא. וכן להיפך, אם אין לו אחד מהקרבנות הנ"ל אינו מביא לב' אלים.

[3] וזה מה שאמרה הגמ': ואילים דהכא ודהכא אין מעכבים, כלומר לא של תורת כהנים שבאים עם הלחם מעכבים את המוספים, ולא של המוספים של חומש הפקודים מעכבים לא את עצמן ולא את אלה שבאים עם הלחם [ועי' שטמ"ק אות י"ב].

[4] אמנם נחלקו בטעם הדבר, דלבן ננס מעכבים היות שקרבו הכבשים במדבר [אמנם הלחם אינו מעכב לכבשים כיון שלא קרב במדבר]. ועל זה חלק ר' שמעון דהרי כל הקרבנות הכתובים בתורת כהנים לא קרבו במדבר לשיטתו [ורק קרבנות המוספים האמורים בחומש הפקודים קרבו]. אמנם הטעם לר"ש שכבשים מעכבים את הלחם, מפני שבלעדיהם מי יתירנו, משא"כ הלחם אינו מעכב את הכבשים, היות שהם מתירים את עצמן.