-------------------------------------------------

[1] אולם אם רק צלה כמאכל בן דרוסאי לכו"ע פטור, דמאכל בן דרוסאי בצד אחד לאו כלום הוא. ואינו חייב רק באופן שהיפך בו - שאז אם צלאו כמאכל ב"ד משני צדדים חייב.

[2] ס"ל ד"אשר תקריבו" אתא לרבות למנחת נסכים שאם חימצה חייב, אף שאינה כמנחה [מהטעמים שיבוארו להלן]. וכן ס"ל שאף שיש בה ג' לוגי שמן לעשרון ואינה צריכה מים, מ"מ אם גבלה במים כשרה, ולכך שייך בה חימוץ. אולם בלחם הפנים, כיון שלא נתקדשה מדת יבש לשיטתו, א"כ אם חמצה פטור, דלא נתקדש עד שיסדרו על השולחן, [או שיקדשו תנור משיקרם שם שאז לא שייך חימוץ - תוס'].

[3] ס"ל ד"אשר תקריבו" אתא לרבות ללחם הפנים שאם חימצו חייב, אף שאינו כמנחה [מהטעמים שיבוארו להלן]. וס"ל שמדת יבש נתקדשה, ולכך שייך לעבור עליו כשחימצו בלישה.

[4] רש"י נקט בפשיטות דמאן דס"ל לחייב בלחם הפנים, ס"ל שפטור במנחת נסכים. ותוס' בד"ה לרבות חלקו, וס"ל דמאן דמרבי לחם הפנים מודה גם במנחת נסכים שחייב.

[5] ולשיטתו המיעוט דויקדש אותם מיותר, [דאין סוג של מדה שבא למעט בה קידוש במפנים ולא מבחוץ, דהלח נתקדש מבפנים ובמחוץ והיבש לא נתקדש בכלל]. וכתבו בתד"ה רבי, שבא ללמד: דאותם במשיחה ולא לדורות במשיחה - אלא בעבודה.

[6] כגון: בשר חטאת אשם ושלמי ציבור וכבשי עצרת, או בשר קדשים קלים - שלמים, שקרבו אימוריהם למזבח שהבשר ניתר לאכילה. וכן ממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשיירי המנחות.

[7] ס"ל לרבות כבש כמזבח, מדכתיב: ואל המזבח.

[8] דריש מדכתיב: שאור ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם, דאותם שהם ב' הלחם וביכורים שהם חמץ ודבש בהם ריביתי כבש כמזבח. ולכך גם לאיסור של לא תקטירו, קאי רק על שאור ודבש לשיטתו.