[1] ואם יש בה עתה אילנות - בידוע שנחרשה אחרי שאבד הקבר ודנים לה כשדה שנחרשה. ומיירי בכה"ג שהאילנות גדלים צפופים שאז ודאי חרשו מחמתם את כל השדה כולה.

[2] והחשש הוא כמלא מענה דהיינו מאה אמה. וכתבו התוס' (בד"ה מנפח), דמה"ת שדה זו טהורה דאין לחוש שמא המחרשה הוציאה את המת. אלא חכמים החמירו משום חומרא דטהרות, ולכן מצד שני הקילו שיכול לנפח את בית הפרס ולהלך בו.

[3] היא השדה שבה נפטרין (-נפרדים) מן המתים, דהיינו שמביאים שם מתים ממקומות אחרים אותם אלה שהביאו נפרדים ממנו שם ומוסרים אותם לאנשי אותו המקום שהם קוברים את המת. ונקרא בשם "בוכין" כיון שעושים על המת שם בכיה. וחששו חכמים לחושבה כבית הפרס כיון שכיון שמיירי במתים שבאו ממקום רחוק יש לחוש שמא נדלדל אבר בדרך ונפל בשדה זו ואלו שהביאו סמכו על אלו ששם וכן להיפך ולכך נתייאשו אלו על אלו מלקבור ונשאר האבר שם.