[1] והוא מטעם שלא ישהו את קרבנותיהם, דהדין הוא שאינם מביאים קרבנותיהם אלא לאחר הגילוח, ולכן התירו להם לגלח במועד כדאי שלא יאחרו את הקרבתם יותר מדאי, וכמה שנוכל להקדים להקריב נקדים אף שיכלו לגלח ולהקריב קודם המועד.

[2] הגם דרבנן חולקים על אבא שאול וסוברים שבעינן לאבלות שבעה ימים שלמים, ולא יוצא מידי אבלותו עד היום השמיני, ורק בו מותר לגלח, מ"מ מודים הם לאבא שאול אם חל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בערב שבת - שהוא יום שביעי, ולפיכך כיון שיכל לגלח קודם הרגל ולא גילח אסור לו לגלח ברגל.

[3] דכין שחל שביעי שלו בשבת הרי שהיה אנוס מלגלח קודם הרגל - ולכן מותר לו לגלח ברגל. ומדין אבלות כיון שיום שביעי שלו הוא קודם הרגל ומקצת היום ככולו, הרי שנגמרה אבלותו והרגל מפסיק גם את גזירת שלשים שהתחילה באותה שבת, ולכן מותר לו לגלח ברגל.

[4] תנא דידן היינו תנא דמתניתין שלא מנה בין המותרים לגלח ברגל את האבל שנשלמו לו ימי אבלותו ערב הרגל, ש"מ דס"ל שלא יכול לגלח ברגל.

[5] כיון שהרגל לא הפסיק לו את גזירת שלשים, דלא אמרינן לרבנן על יום שביעי מקצת היום ככולו ולא התחיל גזירת שלשים ביום השביעי.

[6] והוא שונה מכל אדם שתכפוהו אבליו שמותר רק להקל בתער אבל אסור במספרים, ואילו ליוצא מבית האסורים וכו' מותר במספרים וכן מותר לכבס באהל ובורית, וסתם אדם רק במים.