[1] נזיר שגמר נזירותו מביא ג' קרבנות, כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים, ואחר שמקריב אחד מן הקרבנות - וכדלהלן - הוא יכול לגלח, ונחלקו איזה מקריב ראשון שעליו יגלח.

[2] הגמ' מביאה ברייתא שמדייקת כן מפסוק, דכתיב (במדבר ו:יח) "וגלח הנזיר פתח אהל מועד", ועל כרחך אין הכוונה שיגלח הנזיר פתח אהל מועד דהרי זה דרך בזיון, או כמו שלמד ר' יאשיה דבר זה בק"ו ממה שאסור לעשות מדרגות למזבח, וא"כ מה שאמר "פתח אהל מועד" הכוונה היא לשלמים שנאמר עליהם (ויקרא ג:ב) "ושחטו פתח אהל מועד". ור' יצחק באיכא דאמרי למד זאת מהפסוק עצמו, דכתיב (במדבר ו:יח) "וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים", משמע שבמקום שהיה מבשל שם היה מגלח כדי שלא יהיה מחוסר הבאת השער - ומקום הבישול היה, וכן משמע שאחר הקרבת השלמים אז היה מגלח.