[1] כן דייקה הגמ' דמשנתנו שאמרה "עד שיטהר" בלבד, ולא הוסיפה לומר כמו דאיתא בסיפא "ומתחיל ומונה מיד" ש"מ דס"ל שאינו יכול למנות מיד אלא עד שיגיע יום שמיני ויביא קרבנותיו.

[2] שהיו גדולים יותר מארבעים סאה שאין מקבלים טומאה, וה"ה אם היה מהלך על גשר של ארץ העמים - שהוא מפסיק בין גושא של ארץ העמים אליו ואינו מאהיל.

[3] דגזרו על האויר ארץ העמים כדי שלא יצא אדם לחו"ל.

[4] כיון שהוא רק גזירה דרבנן (ובאופן שלא נטמא משום גושא, כגון שבא בשידה ותיבה ומגדל כנ"ל), לא שייך כאן הזאה של שלישי ושביעי כהנטמא ממת.

[5] דגזרו שם משום מתי מבול שישנם שם, או מפני רוב ישראל שנהרגו בארץ העמים, ולכך אסור לאהיל על גושא, דהוי כמאהיל על המת.

[6] דהם מפסיקים בינו לבין הטומאה.