[1] שאין בהם איסור הקפת הראש.

[2] דהנה איסור הקפת הראש נדחה בתגלחת טומאה דנזיר, אכן כשהנזיר טמא רק מספק אי אפשר לו להקיף דשמא אינו חייב בתגלחת זו ומגלח בחנם.

[3] דרק המשוה צדעיו לבד עובר באיסור, אבל אם גילח כל שער ראשו לא עובר על איסור זה.

[4] אכן הוכיחה הגמ' ששמואל לא ס"ל הכי, דהרי העמיד את משנתנו בקטנים ונשים שאין בהם איסור הקפת הראש.

[5] ס"ל מדכתיב "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך" - כל שיש לו השחתה יש לו הקפה, והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה - דהרי אין להם זקן, ליתנהו נמי בהקפה - בין להיות נקפות בין להקיף אחרים ואפי' לגדול מותרות להקיף (תוס' ד"ה והני). אולם המקיף את הקטן חייב כיון שס"ל דמדכתיב "לא תקיפו פאת ראשך" משמע שקאי על כל הקפה גם על פאות של קטן.

[6] הגם שרב אדא בעצמו ס"ל שאפי' לאיש גדול מותר להקיף לקטן, מ"מ אמר "חובה תקברינהו לבניה" (ונתקיים הדבר כדין "שגגה היוצאת מפי השליט"), מחמת שלדעת רב הונא גופיה המקיף את הקטן חייב, א"כ ה"ה לאשה אסור ולא ס"ל את חילוקו של רב הונא בין איש לאשה, דהיינו את החילוק בין אם המקיף בר חיובא ללא.

[7] ס"ל דמלשון הפסוק "לא תקיפו פאת ראשיכם" משמע דאחד המקיף ואחד הניקף במשמע, ואיתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב והאי קטן הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב מקיף נמי לא מיחייב.