[1] כך גורס הר"ן במשנתנו, שאמר את כל הלשונות עם אות ל' בפתח. וה"פ, דכל מקום שהוא מזכיר שם שמשמעותו להיתר, צריך לומר עם ל' בפתח, שאז משמע "לא ההיתר", דכך פירוש ל' עם פתח לאפוקי ממה שאומר "לַחולין" פירושו "לא חולין" אלא קרבן.

[2] ר"מ לית ליה "מכלל לאו אתה שומע הן", וא"כ לשיטתו כשאומר לַחולין, לַכשר, לַדכי ואנחנו שומעים מדיבורו לא חולין וכו' - שהוא לשון לאו, אין מדייקים מכלל זה את ה"הן" ולומר שכאילו אמר בפירוש שיהיה קרבן מה שאוכל ממך, דצריך להוציא בפירוש קרבן ולא שנדייק מזה שאמר לא חולין שהכוונה קרבן.

[3] פירש הר"ן, כל היכא שמזכיר שם שהוא מורה איסור ושייך בקדשים, כגון: "טמא פגול נותר" - הוי נדר ונאסר. ובהני לא שייכא למ"ד בפתח בתחלתן, דאדרבה אם אמר להו בלמ"ד, איכא למימר דלהיתרא קמכוין. ובלשונות אלו ד"טמא פגול ונותר" נאסר אע"ג דלא אמר בהו כ"ף הדמיון, ולא צריך לומר "כטמא", ואפילו לר' יהודה (שהצריך "כירושלים"), דכיון ששמו מורה אסור בלא כ"ף נמי מתסר לכולי עלמא.

[4] אכן לפי ר"מ גם אם אמר כל לשונות אלו בלי כ' ג"כ חל, ומשנתינו שהזכירה את כולם באות כ', משום דהיא אליבא דר' יהודה דמצריך לומר כ'. וס"ל שדוקא פיגול נותר וטמא שהשם שלהם הוא מחמת האיסור שלהם, אז מועיל בלי אות כ', אבל בלשונות אלו ד"אימרא ודירים" וכו' שהם שם דבר ולא שם איסור לכן צריך דוקא כ'. ועוד פירש בר"ן פירוש אחר, שלא נפרש "חי אימרא קאמר" ע"ש.

[5] דס"ל דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו, ולכך אף שמשמע מהלשון "חולין - שלא אוכל לך" דמה שכן יאכל ממנו יהיה לא חולין אלא קרבן, בכל אופן לא נאסר דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו.

[6] כך הגירסא לפנינו בברייתא, והר"ן הקשה על גירסא זו, דהרי כיון שאומר לַחולין שאוכל לך - ואנחנו מפרשים לא חולין אלא קרבן מה שאוכל לך, הרי שאנחנו צריכים לשמוע מכלל הן לאו, ואליבא דר' מאיר לא אומרים כן. וכתב שלכן יש מי שאומר שלא גורסים כן כלל בברייתא. וע' בר"ן פירוש אחר בשם הראב"ד, דגרסינן לחלין (בלא ו') והכוונה לחלות תודה, והאריך הר"ן בכל הסוגיא לפרש את כל השקלא וטריא גם לפי גירסא זו. וע"ע בתוס' בד"ה אימא סיפא.

[7] פי', התנא סובר כדעת ר"מ במה דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הין - ולכן ס"ל ברישא דלא הוי נדר. ופליג עליה "בקרבן" דהיינו במה שס"ל לר"מ דהוי כאומר "לקרבן יהא - לפיכך לא אוכל לך", בזה התנא דברייתא חולק ולכן ס"ל שאם אמר "לַחולין שאוכל לך" לא מפרשים "לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך" אלא לא חל הנדר.

[8] פי' דמצאנו במשנה לקמן (דף יג.) "לקרבן לא אוכל לך - ר' מאיר אוסר", והקשת הגמ' הא לית ליה לר"מ "מכלל לאו אתה שומע הין". ותירץ רבי אבא ד"נעשה כאומר לקרבן יהא - לפיכך לא אוכל לך" (פי', דהטעם שאני לא אוכל לך משום שעשיתי את מאכלך עלי כקרבן), הכא נמי הכי קאמר ליה: לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך.

[9] רב אשי מתרץ שהגירסא בסיפא דברייתא היא לַחולין שאוכל לך אסור (אינו משנה את הגירסא כאן), לְחולין לא אוכל לך (דהיינו ל' בשוא ולא ל' בפתח) מותר, ואז משמע לְחולין יהיה מה שלא אוכל ממך, וכיון שר"מ ס"ל דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו לכן לא נאסר בכה"ג.