[1] ואם הוסיף ונדר יותר, כגון שאמר לו המוכס תידור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר הוא "קונם אשתי ובני נהנין לי" הדין לב"ש שאשתו מותרת ובניו אסורים.

[2] וכגון שקנה אחד מכס זה חייבים ליתן לו את המכס, וכן נמי אם לא קנה אותו אלא שהוא ממונה לגבות את המכס שאינו רשאי ישראל חברו לישבע שהן תרומה דליכא אונסא כיון דדינא דמלכותא דינא.

[3] כתב הר"ן בשם התוס', דדוקא במלכי עכו"ם אמרינן דינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא - לפי שא"י כל ישראל שותפין בה.

[4] ואפי' אם היתה רוח סערה, שיש לומר שלא גמר בדעת שיהיה הקדש, אלא משום שהיה בטוח שלא ינצלו הנטיעות מלהעקר והטלית מלהשרף (היכא שהיה לידה אש), ואין כוונתו לנדר אלא הוי כנדרי זירוזין - שבטוח על איזה דבר ולא נתקיים.

[5] פי', דכיון שהתנה "עד שיקצצו" אפי' שחל הפדיון, מ"מ חוזרות ומתקדשות משום התנאי הראשון - עד שיקצצו הנטיעות או תשרף הטלית. ואחרי שנקצצו או נשרפו, לבר פדא פודה אותם ולעולא לא צריך.

[6] ומה שאמרה המשנה אין להם פדיון, אתא לאשמועינן שאין צריך פדיון אחר שיקצצו - דקדושה יוצאה בכדי, אבל קודם שיקצצו צריך פדיון, אכן מספיק פעם אחת שיפדה.