[1] ומה שמועילה אמירתו עתה שאומר: "כל נדרים שנדרת בתוך ביתי - הרי הן מופרין" (לפי הדחיה שאין אדם מיפר בלא שמיעה), הוא לענין לחזר אחר בתו להזכירה שמא נדרה, דמתוך כך נזכרת ואומרת את נדריה והוא יפר אותם.

[2] פי', דעושה הפרה עכשיו, אכן ההפרה לא תחול עד שישמע את הנדר, וכשישמע תחול ההפרה. אכן גם לפי גירסא זו, דבר זה מועיל דוקא גבי ארוס ולא גבי האב. והטעם, דגבי ארוס כיון שהיא ממשיכה להיות ברשותו - דנעשה בעלה, לכן יכול להפר מעכשיו ושיחול לכי ישמע שאז היא ג"כ ברשותו, משא"כ גבי אב - שלא יכול לעשות כן, דהרי היא יוצאת מרשותו, וכבר לא יוכל להפר בשעה שישמע - אם לא תהיה ברשותו אז. והגם שאין הבעל יכול להפר בקודמין, י"ל דכל הטעם הוא משום שצריך את שותפותו של אב על נדרים שהיו בשעת האירוסין, וכיון שכאן האב כבר היפר לה א"כ מועילה הפרה זו של הארוס להצטרף אפי' אם תחול רק אחר נישואין.

[3] ס"ל דגזה"כ הוא, מדכתיב (במדבר ל:יד) "אישה יקימנו ואישה יפרנו" - שרק הבעל יכול להפר ולא ע"י שלוחו.

[4] בכל אופן מועילה לו מה שאומר עכשיו כן לארוס, דאף שצריך את השמיעה שלו לבסוף, מ"מ אם לא יאמר עכשיו כן, שמא כשישמע את הנדרים יהיה טרוד וישכח להפר, אבל כשאומר כן מעכשיו שמתי שישמע יפר לה האפוטרופוס לא איכפת ליה מה שישכח ויהיה טרוד כשישמע את הנדר.