[1] כן פירש"י כאן, אולם התוס' (בד"ה כעין) הביאו בשם פירש"י דלרבנן ל"צ קרא כיון שרובם נימוקים. וכבר העיר הר"ש מדעסוי שזה לפי שיטתם (לעיל דף יח. ד"ה שליא), שפירשו כן ולא כפירש"י. עוד כתבו התוס' (לפי פירושם שרובם אינם נימוקים), דעכ"פ גם רבנן לומדים מהאי קרא ד"אשה כי תזריע" - דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה, ונפ"מ להיכא שהכניסה המילדת את ידה ומיעכה את הולד - דאז ודאי נימוק, דטמאה לרבנן.

[2] כל אלה אין פסולן בקודש (-בעזרה) אלא קודם לכן, ולכך בזה ס"ל לכו"ע שירדו - דנתמעטו מזאת. ושאר הפסולים כולם הוי פסולן בקודש, ולכך ר"ש מרבה את כולם מתורת העולה - ריבה תורה אחת לכל החטאות, ור"י מרבה להם משום שמצאנו להם הכשר במקום אחר (כמבואר בתוס' בעמוד ב' ד"ה פרט).

[3] ר' יהודה ממעט ג' מיעוטים [זאת, היא, וה' דהעולה (השני)] לג' פסולים: נשחטה בלילה, נשפך דמה, יצא דמה חוץ לקלעים. אכן כתבו תוס' (בד"ה זאת), דבאמת גם ר"י צריך מיעוט אחד לכל אלו שפסולם אינו בקדש (שמודה בהם ר"ש), ונשחטה בלילה ויצא דמה תרוייהו מתמעטי מחד מיעוט דשקולים הם.