[1] רש"י פירש ב' פירושים: א) שמתהפכת לאחר הטבילה - בזה היא ודאי טמאה, וזו המימרא של רבא שאסורה לאכול בתרומה. ואם אינה מתהפכת אחר טבילתה - בזה ודאי דלא פלטה, ובהכי מעמיד רבא לפסוק ד"ורחצו במים וטמאו עד הערב", וכן ר"ש מדבר באופן זה. ב) במתהפכת בשעת תשמיש שאין הזרע נקלט ברחם ביחד ואנו קשור ומחובר - בזה ודאי היא פולטת מעט מעט גם אחר טבילתה, וזו המימרא של רבא שאסורה לאכול בתרומה. ואם אינה מתהפכת בשעת תשמיש שהזרע נקלט ברחם בבת אחת וגם כשהוא יוצא יוצא בבת אחת - בזה מיירי הפסוק שיכולה לטבול, וגם ר"ש שאמר שטהורה הוא משום דיכול הכל לצאת בפעם אחת לפני הטבילה.

[2] אם היא חשובה רואה - היא סותרת בז' נקיים, אולם בנגיעה בטומאה אינה סותרת. וכן אם היא רואה מטמאת במשהו, אבל אם בנגיעה בעינן שיעור או כעדשה או כחתימת פי האמה. וכן אם היא רואה מטמאת בפנים כבחוץ, אבל אם היא נוגעת הויא נגיעה של בית הסתרים ואינה טמאה רק כשיצא לחוץ.

[3] זו האיבעיא של רב שמואל בר ביסנא מאביי, וללישנא קמא בגמ' הביאור דשמע רב שמואל למחלוקת רבנן ור"ש, ולכך כל הספק שלו אליבא דר"ש דאולי כל מה שמשוי לה נוגעת הוא רק לענין שאינה מטמאת בפנים כבחוץ וכמו בועלה, אולם לענין לסתור ולטמא במשהו שגם בועלה סותר ומטמא במשהו מודה ר"ש שהיא כרואה וסותרת ומטמאת במשהו. או דלמא כמו שלענין טומאת פנים חשובה רק כנוגעת ואינה טמאה כן לענין סתירה ולטמא במשהו. ואיכא דאמרי דלא שמע רב שמואל למחלוקת רבנן ור"ש, והצד שחשב לה כרואה, הוא משום שמצינו דאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני דהיינו שהחמיר לפרוש מאשה ג' ימים ומשום פולטת, ש"מ דחשיב לה רחמנא כרואה. או שאני סיני דחידוש הוא.

[4] לאביי שס"ל דאותו מקום בלוע הוא - מיירי שיצא לבחוץ לגמרי, ולרבא אפי' שיצא לבית החיצון דשם מטמא כבר במשא כדין בית הסתרים (הגם שאינו מטמא במגע).

[5] פי', נעקר ממנה דם לבית החיצון ועמד שם יום או יומים אחר טבילתה, ואמר רב שטמאה - דקיי"ל כב"ה דס"ל שאפי' ששלמו השבועיים כל זמן שלא טבלה הוא דם טמא. אלא שכאן יש להקשות דהא אין טומאתה ככל הנשים מחמת ראייה דהרי כבר טבלה בינתיים, אלא טומאתה מחמת שנושאת לדם הטמא, והוי טומאה בלועה. ובהו"א בכל אופן טמאה דעשאוה כנבלת עוף טהור, וביארו התוס' (בד"ה עשאוה) דהחמירו כאן מדרבנן כדי שלא יבואו לטעות ולטהרה בטבילה אפי' כשיצא לבחוץ. ובמסקנא אמרינן שלא גזרו, ואינה טמאה אלא כשיצא.

[6] וטמא מדין משא. והנה אביי הוכיח את שיטתו מהברייתא שמפורש בה לגבי נבלת בהמה בבית הבליעה שהיא טהורה. וצ"ע מה יענה לזה רבא. ותירצו התוס' (בד"ה יצתה), שמיירי באופן שבית הבליעה שלו גדול, שאינו מסיט את הנבילה - ולכן אינו טמא מדין משא.