נדה דף סא. א

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כדלהלן מה דינן?

תחת האמצעית תחת הפנימיות [1] תחת החיצונה
כשעלו דרך מרגלות המיטה כולן טמאות ב' הפנימיות טמאות ב' החיצוניות טמאות
כשעלו בעליה דרך החיצונה כולן טמאות כולן טמאות כולן טמאות

שלש נשים דלעיל שבדקו ומצאו כולן טהורות, וכן גל טמא שנתערב בב' גלים, ובדקו לכולם ומצאו טהורים, מה הדין?

בג' נשים בג' גלים
לר' מאיר כולן טמאות כולם טמאים
לחכמים כולן טמאות כולם טהורים [2]

בגד שאבד בו כתם האם מועילים בו התקנות דלהלן?

להעביר עליו ז' סממנים ולבטל הכתם לבודקו בכל ג' אצבעות בפני עצמם
לתנא קמא מועיל [3] מועיל
לרשב"א לא מועיל מועיל [4]

נדה דף סא: א

בגד שאבד בו כלאים [5] האם מותר לעשות אותו תכריכים למת?

לסופדו בהם לקוברו בהם
לרב יוסף ולר' יוחנן - דמצות בטלות לעתיד לבא עושים עושים
לאביי / רב דימי ולר' ינאי - דמצות אינם בטלות עושים אין עושים

נדה דף סא: א

מהו הביאור "שעטנז - עד שיהיה שוע טווי ונוז"? [תוד"ה שוע].

שוע טווי נוז
לרש"י שהחליקו לצמר ופשתים יחד במסרק שיהיו צמר ופשתים טווים יחד [6] שיהיו צמר ופשתים ארוגים יחד [7]
לר"ת צריך לכלאים שיהיו סרוקים [8] צריך לכלאים שיהיו טווים צריך לכלאים שיהיו שזורים [9]
-------------------------------------------------

[1] הקשתה הגמ', דכאן מחלקת המשנה דרך איפה עלו ותחת מי נמצא הדם, ואילו לעיל במשנה הקודמת (דף ס:) פסיק ותני שאם נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות. ותירצה הגמ', "אמר ר' אמי במשולבות", ופירש"י דהמשנה דלעיל מיירי במשולבות - תכופות ודבוקות יחד, הלכך אפי' נמצא תחת הפנימית יש להסתפק גם בחיצונה. ואילו משנתנו מיירי שאינם משולבות. ותוס' (ד"ה אמר) פירש להיפך, דסיפא במשולבות, ופי' משולבות שכל אחת במקומה ולא מעורבות זו בזו, ור"ח דמשלחפי שלחופי שכל אחת נפרדת מחברתה.

[2] והקשה להם ר"מ למה בנשים הם מודים שכולן טמאות, ובגלים הם חולקים. ותירצו לו, דבגלים יש לומר שעורב נטל את הטומאה ואינה כאן יותר, אולם לגבי הנשים, הא דם לפנינו ומהיכן הגיע, ועל כרחך שמאחת מהן בא הדם.

[3] הקשו התוס' (בד"ה מעביר), דלמה צריך להעביר הסממנים,הרי כיון שאבד - ודאי אינו מקפיד עליו ובטל. ותירצו, דכיון שאם ימצא יקפיד עליו, חשוב הוא ולא בטל.

[4] ואם לא מצא טהור, וביארו התוס' (בד"ה בודקו), דכאן דמי לגל שיתכן שמעצמה הלכה הטומאה.

[5] אכן למוכרו לגוי או לעשות אותו מרדעת לחמור אסור, דלגוי לא ימכור שמא ימכור אותו הגוי חזרה לישראל, ומרדעת לחמור לא יעשה, דשמא ישכח שאבד בו כלאים ויקח אותו משם ויתפור אותו בבגדיו. והקשו התוס' (בד"ה בגד) מדוע לא בטל ברוב. ותירצו, דרק כשיש איסור הוא בטל ברוב היתר, אבל כאן שניהם היתר ורק צירופם גורם איסור, ובזה לא שייך שאחד יבטל את השני.

[6] והקשו תוס', דא"כ למה צריך להתיר כלאים בציצית, הא שם מתקנים את חוטי התכלת העשויים מצמר ואת חוטי הלבן העשויים מפשתן כל אחד לבדו גם בסירוק וגם הטויה, ולרש"י הנ"ל אין בזה כלאים. עוד הקשו, שבתיקון זה אין חיבור בין הצמר והפשתים, רק שתוקנו יחד, וכל שלא יעשה את האריגה לא נתחברו, וא"כ קשה איך אמרה הגמ' שיתחייב בשוע לבד ובטווי לבד, הא אין עדיין חיבור בין הצמר והפשתים. ועוד קשה, הא דין החיבור אנו יודעים מ"יחדיו" - ולמה צריך נוז.

[7] וזה מדאורייתא, ורבנן גזרו בארוגים גם בלא שוע ונוז.

[8] אבל אה"נ שאינם סרוקים שניהם יחד כפירש"י, אלא כל אחד לבדו, וכן להלן בטוויה והשזירה בא לומר שצריך שתעשה בהם - כדי שיהיו ראויים להקרא חוטים שנאסר בהם כלאים, אבל כל התיקון נעשה כל אחד לבדו. והאיסור כלאים הוא כשמחברם וזה באמת נלמד מ"יחדיו".

[9] דהיינו שזירת כמה חוטים קטנים לחוט אחד עבה, ובחוטי הציצית יש בהם שזירה מכמה חוטים קטנים לחוט אחד.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף