[1] ולא שייך לחלק את יום ט"ו לומר שחלקו אסור וחלקו מותר, ועל כרחך שהכוונה א"כ על יום י"ד.

[2] פי', משמע מלשון ראשון שהוא קודם ימי החג, וממילא ידעינן שצריך להשבית מי"ד.

[3] ומשעה שמתחלת זמן השחיטה אסור לכל ישראל לקיים חמצם, וזמן השחיטה הוא מחצות - דהיינו תחילת השעה השביעית.

[4] פי', ר"ע סובר דאין ביעור חמץ אלא שריפה, ואסור לעשות מלאכת שריפה ביו"ט, דס"ל כמ"ד דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וכן ס"ל כמ"ד שהבערה לחלק יצאת, דהיינו שהיא אב מלאכה כשאר מלאכות (ולא כמ"ד ללאו יצאת).

[5] ולענין בל יראה ילפינן מגז"ש ד"שאור "שאור".

[6] כן פירש אביי את כוונת הברייתא, ואמר בה "איפוך" שבאה הברייתא לחדש שאפי' נכרי שלא כיבשתו ואינו תחת ידך ג"כ אתה עובר על חמצו ב"בל יראה".

[7] פירש"י דכין שנאמר פעמיים גבי "לא יראה", לכך הוא מיותר ושדינן ליה באם אינו ענין גבי "לא ימצא" לומר לך שאם לא קיבלת עליו אחריות אפי' שהנכרי הזה מצוי אצלך - שהוא כבוש תחת ידך אתה לא עובר על חמצו ב"לא ימצא".

[8] פי', בדין בל יראה כתוב להדיא "בכל גבולך" ובדין בל ימצא, אף שכתוב רק "בתיכם", ילפינן מגז"ש לאסור בכל הגבולין.