[1] למסקנא זו לכו"ע מחשבת ערלים פוסלת בזריקה, כיון ששחט רק לשם ערלים והם מנוים על הקרבן - ופסול לכו"ע משום שנזרק לשם פסולים.

[2] דכיון שמצינו שפסול ד"שינוי בעלים" נלמד מהא דכתיב (ויקרא א:ד) "ונרצה לו לכפר עליו" - ודרשינן עליו ולא על חברו, לכך בעינן חברו דומיא דידיה, מה הוא בר כפרה אף חברו בר כפרה, לאפוקי ערל שאינו בר כפרה, וכיון שאינו מנוי על הקרבן אינו פוסל בו.

[3] ס"ל לרב חסדא ד"הואיל" שערל יכול למול את עצמו ולהיות בר כפרה, נכלל הוא ב"עליו" ולא על חברו. והגם שבעלמא מצאנו שלא ס"ל לרב חסדא "הואיל" - היינו דוקא לקולא, אבל לחומרא אמרינן.

[4] כן כתבו התוס' (בד"ה כי), דמה"ת לא אמרינן סברת "הואיל" כלל אפי' לחומרא, וכל חילוק זה בין חומרא לקולא שייך רק בדרבנן.

[5] ס"ל גבי האופה מיו"ט לחול דיש לנו לומר "הואיל" ואפי' להקל, ומשום שאינו מחוסר מעשה במה שראוי מה שאפה באם יבואו אורחים. אכן גבי ערל שלא היה מנוי על הפסח ושחט על מנת לזרוק לשמו, אינו פוסל מה שיכול למול, דהיות שהוא מחוסר מעשה לא אמרינן גבי "הואיל".

[6] בנולד קודם ר"ח ניסן שנה שעברה, והפרישו לשם פסח (קודם ר"ח ניסן), וכשהגיע ר"ח ניסן "עברה שנתו" ושוב אינו ראוי להיות פסח, דבפסח נאמר (שמות יב:ה) "זכר בן שנה", והוא עומד לשלמים.

[7] וה"ה בשוחט שאר קרבנות לשם פסח בי"ד אחר חצות שהוא זמן פסח, שייך המחלוקת הנ"ל.

[8] דהרי זה שוחט שלמים לשם פסח - שפסול. והטעם שפסול בזה, הוא מק"ו, ומה פסח שראוי להיות שלמים בכל אופן אם שחטו בזמנו לשם שלמים הוא פסול, שלמים (וכן כל שאר הקרבנות) שאינם ראוים להיות פסח, אם שחטן בזמן פסח לשם פסח אינו דין שיהיה פסול.

[9] אולם אם שחט קרבן פסח הכשר להיות פסח - כל השנה - אינו כשר. וזהו הק"ו שעשה ר' יהושע בתחילה: ומה כל השנה שאין הפסח עצמו כשר לשמו - מ"מ אחרים כשרים לשמו, בזמנו שהוא עצמו כשר לשמו - אינו דין שלא יפסלו אחרים לשמו. ומזה שר"א לא השיב, ש"מ שהוא מודה לר' יהושע בזה.

[10] סובר ר' יהושע שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, וגם אם נשחטו לשם פסח לא גרע, דילפינן מק"ו, דמה פסח כל השנה אם נשחט לשם עצמו פסול - ובכל אופן קרבנות אחרים שנשחטו לשמו כשרים, בי"ד ניסן שהוא עצמו שנשחט לשם עצמו כשר, אינו דין שקרבנות אחרים שנשחטו לשמו שלא יפסלו.