[1] והגם שמוכח מדברי ר"ש דלהלן דאין כאן פסיק רישיה ולכן התיר אפי' לכתחילה, ביאר ר"י דבזה נחלקו, דלר' אליעזר סתם מכבד ומרבץ מתכוון להשוות גומות, אף שלא מוכרח מעצם מעשהו להשוות גומות - מ"מ ודאי מתכוון לזה כי לזה מכבד ומרבץ, ואילו ר"ש ס"ל שלא בשביל זה מכבד ומרבץ.

[2] לפי התירוץ השני גם לר"א אסור רק מדרבנן, דבכל מקום אסור מה"ת דשייך בו השוואת גומות, ובמקום מרוצף גזרו, והוא מהשבותים שגזרו גם במקדש.

[3] ס"ל שיש לכהנים לזרוק מדם התערובות, וס"ל לר' יהודה דהיות שכהנים זריזים הם בודאי שקיבלו את הדם במזרק, ורק יש לחוש שמא אגב הזריזות שהיו נותנים המזרקים במהירות אחד לשני נשפך המזרק. וכתבו התוס' (בד"ה שמא), שהוצרך ר' יהודה לזה דאל"כ יש לאסור לזרוק לכתחילה מדם שנשפך ולא נתקבל בכלי - דדם פסול הוא.

[4] אכן הגם שהוא בהיכרת אין מועיל דם זה לזריקה לכפרה, ומה שמועיל מה שזורק מדם התערובת שעל הרצפה, הוא כסברת ר' יהודה דאין דם מבטל דם.

[5] מבואר בסוגיא דשבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם, ולמסקנא היתה הליכה זו רק בהולכת עצים למזבח שאינה עבודה, דבכל דבר שהוא עבודה צריכים הם לדאוג שלא יתלכלכו בגדיהם, דלא היו יכולים ג"כ להרים את בגדיהם, כי צריך שיהיו מתוקנים למדתם ולא מקופלים.

[6] כתבו התוס' (בד"ה אלו) דאגב אורחיה נקט ליה, כי אין איסור בזריקה.

[7] פי', הוצאת הפרש מהמעים, והדחת קרביו זה לשטוף אותם מהשאירות של הפרש. ובכלל הקטרה זה הפשטת העור.

[8] הרכבתו על כתפו דרך רשות הרבים, ובכל אופן הוא רק איסור דרבנן, כי החי נושא את עצמו.