[1] אליבא דבן תימא מבואר בסוגיא דס"ל דכדין קרבן פסח כך דין חגיגת י"ד.

[2] מה"ת, ורבנן תיקנו שתבוא כדי שיאכל הפסח על השבע, ופירש"י שע"י שאוכל כשהוא כבר אינו כל כך רעב הוא נהנה באכילתו ומראה את חשיבותו. ותוס' פירשו בשם הירושלמי, שהטעם דצריך שהפסח יאכל על השבע, כדי שלא יבוא לשבור בו עצם, דאם אוכל כשהוא רעב יש לחוש שמתוך שהוא רעב לאכול הבשר שסביב העצמות יבוא לשבירתן. ומתוך שאינה חובה, אינה באה אלא מתי שהחבורה גדולה ויש מעט פסח לכל אחד, ובתנאי שלא חל י"ד בשבת, ובתנאי שהפסח בא בטהרה, דאין חגיגה באה בטומאת ציבור.

[3] אכן הסתפקה הגמ' אליבא דבן תימא שמשוה לכל ענין חגיגת י"ד לקרבן פסח, האם הוא משוה גם לענין שבירת העצם, דאף שלדעתו יש היקש בין פסח לחגיגה, מ"מ יש לכאורה מיעוט בפסח דכתיב "בו".

[4] דהיות שיש עוד שהות ביום להטבילן - ושיעריב שמשן קודם י"ד, יתכן שלא הטבילן עדיין.

[5] דכיון שמשתמשים בה לשחיטה היום, ודאי כבר הטבילוה אתמול, ולא היה בעליה משהה מלהטבילה אחר יום י"ג, כיון שאם היה משהה לא היה מספיק להיות לה ערב שמש, והוא צריך אותה ליום י"ד עצמו. ואין לחשוש שמא אבודה היא כבר מקודם יום י"ד - ולא הספיקו להטבילה, דאם נאבדה קודם כבר היתה נמצאת, דהעם רב בזמן שכזה בירושלים.

[6] כיון שצריך את הקופיץ בי"ד לשבירת העצמות של החגיגה, בודאי כבר הטבילוה בי"ד. אכן אם היה הנשיא גוסס ביום י"ג, שאם ימות יצטרכו כל ישראל להטמא לו ויעשו הפסח בטומאה - שאז לא מביאים חגיגה. באופן זה צריך להטביל, כי יתכן שלא הטבילו את הקופיץ כבר בי"ג, כי יש לאדם שני ספיקות, שמא יבוא בטומאה - ואין מביאים חגיגה, וגם אם יבוא בטהרה שמא תהא חבורתו קטנה ולא יצטרך חגיגה.

[7] אם נימא דס"ל שחגיגת י"ד אסורה בשבירת העצם, וממילא אינו צריך את הקופיץ בי"ד לשבירת עצמות.

[8] דכיון שאסור להטביל כלים בשבת, והוא צריך את הקופיץ בשביל יו"ט שחל ביום ראשון, ולא יוכל להטבילו ביום ראשון דצריך ערב שמש, הרי ודאי שהטבילו כבר בי"ג - ביום ששי.

[9] דודאי כבר הטבילו מאתמול בשביל שבירת העצם בבשר קדשים שאוכל בט"ו.

[10] הובאה שיטתו בתוס' לעיל (בעמוד א' בד"ה לאו).

[11] כתבו התוס' שלשיטת רש"י דס"ל דבן דורתאי פירש משום דסבר שחגיגת י"ד דוחה שבת, ואמר רב אשי על דבריו "טעמא דפרושים ניקו ונפרוש", ש"מ שבן תימא לא ס"ל כוותיה, - ושאין חגיגת י"ד דוחה שבת. אכן התוס' חולקים וס"ל דדברי בן דורתאי נאמרו גבי חגיגת ט"ו, וממילא בחגיגת י"ד ס"ל לבן תימא דדוחה שבת.

[12] ונראה דמה שדחק את רש"י לפרש שבן דורתאי מיירי בחגיגת י"ד משום שפשוט שלכו"ע דרשינן מדכתיב (ויקרא כג:מא) "וחגותם אותו שבעת ימים" שאין חגיגת ט"ו דוחה שבת. וע' בתוס' הרשב"א. [אכן י"ל דטעמו כקושית התוס', דאם מיירי בחגיגת ט"ו לא היה צריך בן דורתאי לפרוש, דהרי יש לחגיגת ט"ו תשלומים כל שבעה].