[1] והגם שאמר רב עצמו בחולין (דף קו:) דנוטל ידיו בבוקר ומתנה עליהם כל היום, היינו דוקא היכא דאין לו מים.

[2] פי', מזה שמצינו שהיה רב מקדש לפעמים על פת ועל כרחך שהיה נוטל קודם, ש"מ שאין ברכת הקידוש עושה הפסק בין הנטילה לאכילת הפת, ואין חילוק בין אם מקדש על פת או על יין.

[3] אלא יחכה עד מחר ויקדש, או שישמע את הקידוש מאחרים.

[4] הרשב"ם מפרש שאמר זאת בשם רב, ומה שאמר לקמן דר' ירמיה כרביה ס"ל היינו כרב. ותוס' (בד"ה שבקיה) חולקים, וס"ל שרב הונא אמר את זה משם עצמו, ורביה דר' ירמיה הוא רב הונא.