פסחים דף קטז. א
האם חרוסת היא מצוה ולמה היא באה?
| האם היא מצוה? | למה היא באה? | |
| לתנא קמא | אינה מצוה | משום קפא [1] |
| לר' אלעזר בר' צדוק | היא מצוה | לר' לוי: זכר לתפוח לר' יוחנן: זכר לטיט |
במה נחלקו ר' לוי ור' יוחנן דלעיל והירושלמי, ומה נפ"מ למעשה? [תוד"ה צריך].
| למה עושים זכר זה? | מה נפ"מ למעשה? | |
| לר' לוי - זכר לתפוח |
להזכיר את עץ התפוח שילדו שם ביניהם בלא עצב |
צריך לקהות - להחמיץ את חרוסת, דהיינו לתת שם יין ותפוחים שמחמיצים |
| לר' יוחנן - זכר לטיט |
להזכיר את טיט הבנין שעבדו בו אבותינו |
צריך לעשותה סמיכה, ולתת תבלין דומיא דקש ותבן שעירבו בטיט |
| בירושלמי - זכר לדם |
זכר לדם פסח ודם מילה |
קודם הטיבול צריך לרככה, ולתת בתוכה יין וחומץ |
פסחים דף קטז: א
האם סומא חייב לומר הגדה - ומוציא אחרים ידי חובה, או שפטור ואינו מוציא, ובמה נחלקו?
| מה הדין | ובמה נחלקו | |
| לרב אחא בר יעקב | סומא פטור - ואינו מוציא [2] | אף דמצה דרבנן - כל דתקון כעין דאורייתא |
| לרב יוסף ורב ששת | סומא חייב - ומוציא יד"ח | לא ס"ל את הדיוק מ"בעבור זה" [3] |
[1] כלומר לבטל את הארס שבמרור. ובתוס' לעיל (דף קטו: ד"ה קפא) הביאו משם ר"ח שהוא תולעת.
[2] דכיון שצריך לומר "בעבור זה" - דהיינו שיכירנו בראיית העין, וסומא לא יכול לעשות כן. כמו שמצינו גבי בן סורר ומורה שצריכים לומר "בננו זה", וממעטים סומים כיון שאינם יכולים להכירו בראיית העין.
[3] פי', דדוקא גבי בן סורר יש לדייק כן, משום שהיה לכתוב לכתוב "בננו הוא" וכתב "בננו זה" ש"מ דבא למעט סומין. אולם כאן אם לא תכתוב התורה "בעבור זה" אין לשון אחר לכתוב, כי התורה רוצה לאשמועינן שבעבור מה שעשה ה' לנו נס בצאתנו ממצרים - אנחנו אוכלים מצה ומרור, ולכן צריך לכתוב "זה".