[1] כגון: אורז, דוחק, פרגים ושומשמין. והוסיף ר' שמעון שזורי, שכן הדין בפול המצרי שזרעו בשביל זרעיו ולא בשביל ירקו.

[2] דאי אפשר ללכת בו אחר לקיטה כיון שכל זמן הוא מבשיל מעט מעט ולוקט אותו, ואם נלך בתר לקיטה הרי הוא מעשר מן החדש על הישן. אלא שהקשו התוס' (בד"ה מתוך), דהניחא גבי מעשר ירק דרבנן יכולים חכמים לתקן ולקבוע לו זמן אחר מזמן הלקיטה, אולם שביעית דאורייתא איך תיקנו חכמים זמנים אחרים. ותירצו התוס', דשמא יש לומר שסוגיין היא כרבי דס"ל דשביעית בזמן הזה דרבנן. ובאי נמי כתבו, שיש דרשא בתורת כהנים ללכת אחר השרשה.

[3] ומצא שמואל תנא שג"כ סובר כן [כך פירש"י. אכן התוס' (בד"ה אחר) השאירו בתימה כמאן ס"ל לשמואל].

[4] ביארו התוס' (בד"ה אחר) שאין זה אחר ליקטה, דפעמים שגמר הפרי קודם ר"ה והלקיטה היתה אחר ר"ה ואזלינן בתר גמר פרי ולא בתר הלקיטה.

[5] וס"ל שאפשר לערב תבואה ישנה של שנה שעברה עם של שנה זו ומעשר מעשר אחד. ובאופן זה כשיצאו הפירות משנה שניה לשלישית שיש לנו בהם חלק מעשר שני וחלק מעשר עני, יפריש את המעשר ויחללו על מעות וחלק יאכל בירושלים בקדושת מעשר שני, וחלק יתן לעניים.