[1] אכן כתבו התוס' (בד"ה כי), שאין הכוונה שלא תהיה להם תקנה לעולם אלא רק לי"ב חודש הם נידונים בגיהנם.

[2] בגמ' מבואר שפושעי ישראל בגופן מיקרי מי שלא הניח תפילין מימיו, ופושעי אומות העולם אלו שחטאו בעריות שבן נח מוזהר עליהם, (אכן גם ישראל שחטא בעריות נקרא פושע בגופו, אלא שבעכו"ם לא שייך מי שלא מנח תפילין ולכן לגבי העכו"ם הזכיר עבירה).

[3] היינו צדוקים ובייתוסים שהפכו דברי אלקים חיים לרעה.

[4] היינו מוסרי ממון ישראל ביד עכו"ם.

[5] מי שמבזה ת"ח. ויחד עמהם גם האנשים שכפרו בתורה בזה שאמרו שאין תורה מן השמים, וכן אלו שכפרו בתחיית המתים. או אלו שפורשים עצמם מדרכי ציבור - היינו שלא מתענה בתענית הציבור, ואינן מצטער בצערם (אכן רש"י לא גורס לפורש מדרכי ציבור). ופרנס שמטיל על הציבור אימה יתירה שלא לשם שמים, ושחטאו והחטיאו את הרבים כירבעם בן נבט וחבריו.

[6] דהיינו שיש להם מחצה מצות ומחצה עבירות, ונמצא בין העבירות שלהם גם עבירה שנקראת פושע בגופו.

[7] פי', שהקב"ה בצדקתו כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעות את העונות.

[8] פי', שצדקת ה' היא שהוא נושא העון - שמגביה לכף העונות שעי"ז מכריעים הזכויות.

[9] כלומר, מתחילה כשבא הקב"ה לשקול העונות והזכויות מעביר את העון הראשון. ומבאר רבא, שאין העון נמחק אלא נשאר בצד ואם יהיה מחצה עונות מחשב גם אותו, ואם היה בינוני ע"י שהעביר את העון הראשון ממילא מכריע כף של זכיות.