[1] רש"י בד"ה קש, פירש דהוא קשה וצריך להמתין בו. ובתד"ה קש פירש, מלשון קשה שאי אפשר לעמוד עליו.

[2] היות שגם כשנגמר הדין אם ידקדק אחד וימצא בו זכות מחזירים את הדין, לכך לא יאמר חכם הדין, דהיינו שגמרנו לדקדק בו כל שצרכו.

[3] הגם שהקרא באדם מיירי, מ"מ אם הייתה לו סכין ארוכה והיה הוא בחוץ והבהמה בפנים פטור, דלמעשה לא בשוחט תליא מילתא אלא בבהמת קדשים תלוי אם היא בחוץ או לא.