[1] רש"י פירש, דהלכה כדברי המכריע מכיון שהרוב עמו בכל סברא שאמר, כגון כאן, דבמה שאמר ר' יהודה שמותר בצונן ר"ש מסכים עמו, והם רבים נגד ר"מ. ובמה שאמר שאסור בחמין, ר"מ מסכים עמו והם רבים נגד ר"ש, ולכן הלכה כהמכריע.

[2] הביאו התוס' בזה כמה ביאורים: א) בכה"ג שלא הזכירו התנאים החולקים שיש סברא לחלק כדברי המכריע, אז אין הלכה כהמכריע דהוא נחשב דעה שלישית. ב) בשם רש"י. כשהמכריע בא להכריע מטעם אחר ששניהם לא סוברים אותו. ג) אין הכרעת דור שלישי לחולקים, נחשבת כהכרעה.

[3] פי', שלא הוזכרו דברי המכריע במשנה אלא רק בברייתא, וכגון בסוגיין שבמשנה הוזכרו דברי ר' שמעון, ובברייתא הוזכרו דברי ר"מ ור' יהודה, באופן זה יתכן שלא אומרים שדברי ר' יהודה שבברייתא יכריעו נגד המשנה.

[4] כתבו התוס' (בד"ה דילמא), דאע"ג דלא קאמר "הלכה כדברי המכריע במשנתנו" - שנוכל לדייק דבברייתא לא, מ"מ כיון שכאן דברי המכריע הם כנגד "סתם משנה", דהרי דברי ר"ש לא נשנו במשנה בשמו, אלא סתם רבי כדבריו, באופן זה יש לנו לומר שאין הכרעה של הברייתא מועלת נגד המשנה.

[5] כתבו התוס' (בד"ה למוצאי), דה"ה בשבת, דקודם הגזירה היה מותר להכנס להזיע. ואחר הגזירה אסור גם ביו"ט, ולענין זה יו"ט ושבת שוים. ועכ"פ ברייתא זו שאמרה שרוחץ, מיירי קודם הזיעה, אולם משרבו עוברי עבירה - שהיו עוברים על דברי חכמים שאמרו שאסור לרחוץ בחמין אפי' שהוחמו מע"ש, והיו אומרים שאינם רוחצים אלא רק מזיעים, ובאמת היו רוחצים, גזרו על הזיעה לאסור.

[6] רש"י פירש ב' לשונות, לשון אחד שמיירי בנקבים שבקירות המרחץ שמהם הוא מתאוורר, וללשון זו החידוש, שאפ"הי מותר לרחוץ במוצאי שבת מיד. ולא צריך להמתין בכדי שיעשה (ופירש הר"ן, דהכוונה שלא גזרו לחשוש שמא הרואה יסבור שהוחמו בשבת, ויבוא להתיר כהאי גוונא שהוחם בשבת לרחוץ בו מיד במוצאי שבת מיד בלא לחכות בכדי שיעשו). ולשון שני מיירי, שסתם את הנקבים של הגחלים שמתחת האמבטיות של המים המתחממים, וללשון זו רק באופן זה מותר לרחוץ למוצאי שבת מיד, אבל בלא זה אסור, אפי' שהתחממו המים לבד בשבת, מ"מ גזרו שמא יחתה בגחלים, ואם לא עשה כן צריך להמתין בכדי שיעשה.

[7] וס"ל ששמן יותר קל ממים, דבמים יש בישול במניחם במקום יד סולדת, ואילו בשמן אין בישול אפי' ביד סולדת, וכ"ש דלא אמרינן הפשרו זהו בישולו.

[8] וכן פסק רב יהודה אמר שמואל דאחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו אסור (דשייך בשמן בישול), לא יד סולדת מותר (דלא אמרינן הפשרו זהו בישולו).

[9] ולכן אסור להניחו ליד המדורה כדרך שעושים בחול, אפי' רק שיפשיר - דהפשרו זהו בישולו (והוא חמור יותר ממים שאין בהפשרם בישול), אבל כלאחר היד - כאשה שסכה את ידה בשמן ומחממת ליד המדורה כדי לסוך לבנה קטן מותר.

[10] ע' רש"י בפירוש השני שפירש הטעם דכיון שאין לכלי או לבריכה הזו גדר הרי היא דומה לנהר, ובנהר גזרו לאסור לשחות בו שמא יעשה חבית של שייטים ולכך אסור גם בבריכה. ובפירוש הראשן פירש"י, שהחסרון בדלית לה גידודי, שלכך אין שפתה גבוהה, וכשמגיע סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל. וצ"ב לפירוש זה, דלכאורה משמע שבלא עקר מותר, ואם חיישינן לגזירה זו, יש לאסור אפי' בלא עקר.