[1] דין הכבלים דאסור לצאת בהם בשבת, וגם הם מקבלים טומאה. אכן לפירש"י שטעם ההיתר בבירית משום שהוא מיועד להחזיק את בתי שוקיה, ואין לחוש שמא תשלפם דהרי דואגת שלא יראו שוקיה. וכן הטעם שבירית טהורה היא משום שהיא אינה משמשת אותה - אלא את בתי שוקיה, והוי כלי המשמש כלי. א"כ קשה דגם בכבלים שייך את ב' הסברות האלו, להתיר ולטהר, ולמה הדין שאסור וטמא. ונשארו התוס' בקושיא (וע' בחידושי הרא"ם הורוויץ). ותוס' (בד"ה בירית) פירשו, דאפשר ליטול אותם בלא גילוי שוקים, וזה הטעם שאסור בכבלים, אמנם בבירית היות שהוא רק אחד - וגנאי לה שיש לה רק אחת לכן אינה שולפתו. ולענין טומאה, בירית טהורה, כיון שאינו תכשיט ומהטעם הנ"ל, ואילו כבלים שהם בשנים ולא מתגנה בהם, הם תכשיט ולכן טמאים.

[2] ותחילה ניסתה הגמ' לבאר משום משמיע קול, ודחתה שהקול הזה ללא צורך. וביארה הטעם, משום דהוי תשמיש לאדם, שעושה את השרשרת שלא יורחבו פסיעותיה ויישרו בתוליה.