[1] וכך החשבון: משה עלה בז' בסיון, וא"כ עד סוף החדש יש כ"ד יום אם נחשוב את יום העליה. ולפ"ז צריך היה לירד בט"ז בתמוז בשעה ששית, וכיון שלא ירד לפי חשבונם עשו את העגל.

[2] וכך החשבון: משה עלה בז' בסיון, וא"כ עד סוף החדש יש כ"ג יום אם לא נחשוב את יום העליה. ולפ"ז ירד בי"ז בתמוז בשעה ששית. דכיון דצריך להיות מ' יום שלמים יום ולילו עמו, לכן אין לחשוב את יום העליה.

[3] וכיון שכן, סברו שירד ביום המ' בעצמו, וטעו, שצריך גם להחשיב את הלילה של היום האחרון במנין הארבעים.

[4] מהרש"י והתוס' הוכיחו המהרש"א והמהר"ם, דבדברי ת"ק שבמשנה בערלה (פ"ב מ"י) לא גרסינן תיבות "שם אחד", ולכן הוצרכו התוס' להקשות את קושיתם דוקא מדברי ר"ש שהזכיר להדיא "שם אחד". ר"ל, דג' מיני תבלין שהזכיר ת"ק, אפשר למצוא בקל, כגון פלפל כמון וקנמון (ע' תוס' ע"ז סו. ד"ה תבלין), אולם ג' מיני תבלין שיהיה להם שם משותף, זה קשה למצוא. ותירצו תוס', דגם זה יש וכדלהלן.

[5] פי', דכמו שמצינו גבי אהל דיש כמה סוגים וכולם קרואים אהל, כך לגבי תבלינים יש תבלינים שכולם קרואים בשם אחד, והם באמיתות כמה סוגים. ותמהו תוס', דמדברי ר"ש נלמד לת"ק דאם יש להם שם אחד מצטרפין, ותמוה אם הם מינים שונים מה עוזר שיש להם שם אחד שיהיה זו סבה מספקת לצרפם.

[6] והגם שמצינו להדיא שלענין חטאת אין מצטרפין ג' שמות איסור, מ"מ לענין מלקות ס"ל לתוס' שמצטרפים. ודוקא באופן שלא בללן זה בזה - דאז הם מבטלים זה את זה, אלא שרק צירפם - דאז הם מצטרפים למלקות.