[1] ע' בחידושי הר"ן, שהביא מחלוקת האם דברי הברייתא כאן שאמרה גבי חולב מחבץ ומגבן שחייב הוא אליבא דכו"ע או רק אליבא דר' אליעזר ורבנן חולקים, ע"ש.

[2] כן פירש רש"י (בד"ה מפרק), ותוס' (בד"ה החולב). וע' יוסף דעת כאן (עמוד תע"ב) שהביא השיטות.

[3] ועי"ז נוטפים ממנו המי החלב והחלב מתקשה. ויש נפ"מ בין ב' הפירושים ברש"י, דלפירוש הראשון חשוב ברירה עצם מה שניכר השומן לבדו והמים לבדן, ואילו לפירוש השני הוי ברירה רק מתי שמופרדים לגמרי הנוזלים מן הגוש.

[4] ונחלקו בברייתא בזה, דלרבנן אין חיובו אלא משום שבות, ורק לר' אליעזר חייב מה"ת.

[5] וביארו התוס' (בד"ה המכבד), דלר"א הוי פסיק רישיה שישוה גומות ולכן חייב. ואילו לר"ש לא הוי פסיק רישיה, ולכן לשיטתו אפי' מותר לכתחילה.

[6] ומבואר בברייתא שמחייב ר' אליעזר מלקות ביו"ט. והקשו התוס' (בד"ה הרודה), הא הוי צורך אוכל נפש. ותירץ ר"י, דאיכא לאוקמי ברודה סמוך לחשיכה דלא חזי תו לאורחין, או בדבש שהתקלקל שאינו ראוי לאכילה.

[7] אלא עושה בהערמה שמביא עריבה של מית ורויץ פניו בזוית זו וידיו בזוית זו ורגליו בזוית זו.

[8] דלא שיך בזה אשוויי גומות, ולכך התיר אמימר לרבץ במחוזא. אמנם מבואר ברש"י שדוקא במחוזא שכל העיר מרוצפת אבנים, ואין לגזור מרוצף אטו לא מרוצף.

[9] אכן לפי רבותיו של רש"י משמע שרב אשי חולק וסובר שאסור.

[10] הוקשה לתוס' מהסוגיא דפסחים שמבואר שאסור אליבא דר' אליעזר להדיח את העזרה. ותירצו התוס', דשאני הדחה שאפי' במרוצף אסור שהרי הוא ממלא את הגומות שבין אבן לאבן, אבל ריבוץ איה"נ שמותר. ובתירוץ השני כתבו התוס', שאה"נ שר"א גוזר במרוצף אטו לא מרוצף, וס"ל דהוא שבות חמורה האסורה אפי' במקדש.

[11] ומברייתא זו מקשה הגמ' על משנתנו שמשמע ממשנתנו שלכל ענין משוה ר"ש עציץ נקוב לשאינו נקוב, ואילו כאן בענין הכשר זרעים חזינן שחלוק נקוב משאינו נקוב, דמחמירים בשאינו נקוב לקבל הכשר זרעים כתלוש. והקשו התוס' (בד"ה ורמינהו) מאי קושיא, הא גם הברייתא ס"ל שלר"ש אין חילוק בין נקוב לשאינו נקוב - ותמיד דינו כאינו נקוב, מלבד לענין הכשר זרעים. וביאר ר"ת דקושית הגמ' היא מכ"ש, דאם לענין שבת ס"ל לר"ש דנקוב כאינו נקוב אף להקל ולפוטרו מאיסור תולש, א"כ כ"ש שלענין הכשר זרעים יש לו לעציץ נקוב להחשב כאינו נקוב לחומרא, ולמה אמרה ברייתא זו גבי נקוב שלא הוכשר. וע' בתוס' עוד פירושים.

[12] כלומר, שניקב במקום שעתה כבר אין הכלי מקבל רביעית.

[13] ביאר אביי, דאם נאמר ע"י ר' זירא איזה מימרא שמודה ר"ש באיזה אופן, הוא רק אם היו הנקבים תחת מקום שיכול לקבל רביעית, אבל אם היו מעל, שעדיין ראוי העציץ לקבל רביעית, בזה בכל אופן ס"ל לר"ש שחשוב נקוב כאינו נקוב, והתולש ממנו בשבת פטור.

[14] לקמן (דף צו.) איתא בשם ר' אליעזר, דאפי' אם ייחדו לרימונים לא מהני, ושיעורו לקבל טומאה הוא בזיתים דוקא.