[1] והעיד רב יוסף שכן סברת רב המנונא, ונראה שגם רב חסדא הסכים עמו. ובהמשך הסוגיא מבואר שגם רב חלקיה בר טובי ס"ל הכי. אלא שהוסיף רב חלקיה לומר, שבתוך ג' טפחים - בזה לכו"ע חייב, גם אליבא דרבנן דפליגי עליה דר"ע בתוך עשרה. [וע' ברשב"א ובריטב"א, שהביאו שרבינו חננאל חולק, ומפרש שנחלקו רב טובי ורב המנונא מה סברת רבנן בתוך ג', שלרב המנונא פטור ולרב חלקיה חייב].

[2] פי', בשל שני בני אדם יש צורך לערב ביניהם כשרוצה להוציא מרה"י לרה"י, ואם לא עירב אסור מדרבנן. אולם בשל אדם אחד מותר לכתחילה, אכן נחלקו רב ושמואל בכה"ג שאין הרשויות באותו גובה, שצריך לאמן את ידו כדי לזרוק לשם ושלא יפול לרה"ר, דרב אוסר דשמא יפול ויבוא להביאו מרה"ר, (אבל משום נפילה ברה"ר אין לגזור, דמתעסק הוא בזה, דהא אינו רוצה שיפול לרה"ר אלא לרשות השניה), ואילו שמואל לא גזר.

[3] והגם שלמעלה מי' אינו מקום רה"ר, מ"מ ילפינן ממשכן מעגלות של מדבר (שהם רה"י) שהיו מושיטין את הקרשים מעגלה לעגלה דרך רה"ר - דיש בזה איסור הוצאה, דה"ה גם בזורק באופן זה הוי מוציא.

[4] ס"ל דפליגי בתרתי, ורבנן מקילים ב' קולות, חדא דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה, ועוד דלא ילפינן לזורק ממושיט. ואילו ר"ע מחמיר בשניהם.

[5] סבר רב חנא/חסדא בשם רב יהודה אמר שמואל שמחייב היה רבי שנים (אחד משום הכנסה מרה"ר לרה"י, ואחת משום הוצאה מרה"י לרה"ר). והקשה על זה רב חנא, איך יתכן לומר כן, הרי רבי לא מחייב על תולדה במקום אב, (ואי אפשר לחייב על ההכנסה במקום ההוצאה). והסיק רב יוסף, דלא על זה נאמר שמחייב רבי שנים.

[6] כן אמרו רב ושמואל תרוייהו, דלא חייב רבי אלא ברה"י שהיא מקורה - שאז היא נחשבת כמו שהיא מלאה - ושנח החפץ שם והמשיך לרה"ר האחרת. אולם ברה"י שאינה מקורה - כגון חצר, גם רבי מודה שפטור, דלא נח.

[7] כן נראה לכאורה מרהיטת הסוגיא, שדבר זה לא נשאר למסקנא לחייב על תולדה במקום אב.

[8] אחת משום הוצאה ואחת משום מעביר, ומחייבים על תולדה במקום אב. ומיירי באומר ב"כל מקום שתרצה תנוח", שבאופן זה נחשב שנעשית מלאכה לרצונו מיד בהוצאה, וכן נעשית מלאכה במה שהעביר ד' אמות ברה"ר.

[9] דלא אמרינן אליבא דר' יהודה שמחייב על תולדה במקום אב, ומה שמצאנו שר' יהודה הוסיף שובט ומדקדק שחייב עליהם שתים בנפרד גם באופן שעשה עמהם מלאכת מיסך ואורג (כלומר וחייב ד' חטאות על ד' מלאכות אלו, ולא רק שנים כסברת חכמים), הוא משום דלר' יהודה יש יותר מל"ט אבות - דשובט ומדקדק אבות הם. אבל לעולם אינו חייב על תולדה במקום אב.

[10] בהו"א סברה הגמ' לדמות זאת לדין כותב שם משמעון, דאפי' אם נתכוון לכתוב "שמעון" כיון שכתב ב' אותיות המועילות לו למלאכתו ויש בב' אותיות אלו שיעור מלאכה חייב עליהם. וא"כ ה"ה כאן, דאם נתכוון לזרוק ח' וזרק ד', הרי שהועיל לו לקדם את החפץ למטרה שזרק לשם, והיה כאן שיעור מלאכת העברה של ד' אמות - ויש לחייבו. ודחתה הגמ', דדוקא שם שכשרוצה לכתוב "שמעון" על כרחך הוא צריך לכתוב קודם "שמ" - ובלא זה לא יכול לכתוב שמעון, והרי שבודאי נתכוון לכתוב "שמ" - וחייב על מלאכה זו. משא"כ כאן, שיכול לזרוק ח' אמות גם בלא שינוח תוך הד' אמות, וא"כ אינו חפץ בכלל במלאכה זו של העברת רק ד' אמות - ופטור.