[1] מבואר בגמ' וברש"י, שכל הששה דברים שמנה ר' יוחנן הם נכללים תוך שלשה (מארבעה) הדברים המנויים במשנה.

[2] דכתיב (משלי יא:יז) "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" - והמתפלל על עצמו בכוונה (שזה הפירוש עיון תפלה), הוא גומל עם נפשו חסד.

[3] פירש"י דמיירי בחיל של מלך ישראל. (וכוונתו, שהטיל על הציבור לזונם, והחיילים האלו חשובים כעניים, ולכן מותר להאכיל להם דמאי אבל לא טבל שיש בו איסור מיתה).

[4] דרשינן מדכתיב (במדבר יח:כו) "וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר" - מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. פי', כיון שהוא כבר הגיע לשלב של מעשר - שצריך להפריש ממנו מעשר מן המעשר אין מפרישים ממנו כבר תרומה גדולה.

[5] דכתיב (במדבר יח:כט) "מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ" - ומשמע שאפי' מן המעשר צריך להרים תרומה גדולה. ולכאורה הפסוקים סותרים, ועל כרחך שהפסוק המחייב מיירי שעשה כרי (-אידגן) - שכבר נתחייב במעשר. והפסוק הפוטר מיירי בשלא עשה עדיין כרי - ולא חל עליו חיוב. וכתבו התוס' (בד"ה האי) בתירוץ הראשון, דאפי' לא ראה את פני הבית, אי אידגן חייב. ובתירוץ השני כתבו להיפך, שרק אם ראה את פני הבית - צריך להרים ממנו תרומה גדולה.