[1] הקשו התוס', דמצאנו בכמה מקומות שסתם שאלה היא ל' יום. ותירצו לדעת רש"י דכיון שיכול לתובעו תוך ל' יום שרוצה שיחזיר, משום שיש שמשאילים פחות מל' יום, לכן י"ל שעד ל' יום נראית כשאולה.

[2] והגם שגבי כדי יין וכדי שמן, ג"כ אין מחזיר את החפץ בעין, דהרי שותה את היין ומשתמש בשמן, מ"מ כיון שמזכיר לו לשון שאלה זכור הוא לא לכתוב.

[3] דהנה ס"ל להלל שאסור להלוות אפי' ככר לחם עד שלא יעריכו אותו בדמים, והנידון כאן האם יש איסור רבית בשלא קצצו אותו קודם בדמים.

[4] באופן זה אין לחוש לרבית, דגם אם יתייקרו החיטים ויעלה מחיר הלחם ידוע וניכר ההפרש בין מה שהיה לבין עכשיו, וידעו להזהר שלא להחזיר יותר ממה שהיה שוה הככר בשעת ההלואה.

[5] נחלקו הלל וחכמים (בב"מ עה.) האם החמירו באיסור "סאה בסאה" גם בדבר קטן כמו ככרות, או כיון שהדרך למחול על זה לא החמירו, דלהלל החמירו ולחכמים לא. (ע"ש ברש"י בד"ה לוין, ובתוד"ה וכדברי).