[1] מבואר בסוגיין שאבא שאול אומר לת"ק, כיון שגם אתה מודה באופן זה שמותר לומר לחברו בשבת "שמור לי פירות" וכו', וכן הדין שמותר להחשיך על התחום כדי לשמור פירות. וא"כ חזינן ששני דינים אלו תלוים זה בזה, ואפשר לעשות כלל ולומר "כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו", ומכלל זה נרויח ללמוד עוד דינים, שגם לצרכי מצוה שזכאי אני באמירתם, זכאי אני להחשיך עליהם, ויהיה מותר להחשיך לצורך כלה ולצורך מת.

[2] דהנה ת"ק מיאן לומר את הכלל הנ"ל שכלל אבא שאול, וס"ל דאינו נכון, ובצרכי כלה וצרכי המת אף שמותר באמירתם אסור בחשיכתם, דיש חילוק בינם לבין שמירת פירות. דגבי שמירת פירות היא אינה מלאכה כלל, ולכן מותר גם להחשיך עליה, משא"כ צרכי כלה וצרכי מת, הם מלאכה גמורה (לקצוץ הדס ולתפור תכריכים) האסורה בשבת, אלא שיש היתר באמירתה משום צרכי מצוה, אולם אין היתר לעשות מעשה ולהחשיך עליהם.

[3] אכן בטעם הדבר יש חילוק בין רש"י לתוס', דלרש"י הוא כדין החלילין שקנסו חכמים כל היכא שמוכחא מילתא דבשבילו הביאו, דהרי אין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת, וכן אין דרך לחפור קבר וארון אלא בשביל מת. ואילו לפי שיטת תוס', כתבו הראשונים שטעם האיסור משום שבחפירת קבר וארון יש חילול שבת בפרהסיא וגנאי הוא שיקבר ישראל שם, משא"כ בחלילין שאינו כל כך בפרהסיא.

[4] דתולין לקולא לומר שבאו ממקום קרוב כל זמן שלא יודעים בודאי שבאו מחוץ לתחום.

[5] פירש"י שכיון שהוא אדם חשוב יש לתלות ולומר שמחשיכה הוחמה על ידי עבדים וקומקומין הרבה. וכתבו הראשונים, שעכ"פ את הזמן המועט הזה צריך לחכות - ולא לרחוץ בצאת השבת מיד, (אולם ע' בביאור הגר"א על המשנה במכשירין פ"ה מ"ה). ות"ק פליג וס"ל, שלא תלינן מחמת הספק להקל ולומר שחיממו במהירות במוצאי שבת, אלא מחמת הספק צריך להמתין בכדי שיעשו.