-------------------------------------------------

[1] פי', שהיא נקבה ולא ראויה לקרבן עולה שצריך לו זכר, והרי היא בת פדיון גם בלא מום, ומזה מוכח כר' שמעון בן יהודה שכל המקדיש נקבה לקרבן שצריך זכר - לא חלה בו קדושת הגוף כלל ולכן אינו עושה תמורה. אלא שהקשתה הגמ' על זה, דאם אינו קדוש וכנ"ל, מדוע מצריך הפסוק העמדה והערכה.

[2] פי', שקדושתו רק קדושת דמים ונפדה אפי' בלא מום וממילא אינו עושה תמורה, דהיינו רק דומיא דבהמה טמאה ממש שאינה ראויה בשום מקום, אבל המקדיש נקבה לקרבן שצריך זכר באופן זה היא עושה תמורה - היפך דברי ר"ש בן יהודה. ומקשה הגמ' הרי רובע ונקבע אינם ראוים להקרבה בשום מקום ובכל אופן אם הקדישן הם עושים תמורה, והרי שהם קדושים קדושת הגוף. ותירצה הגמ', שדוקא בהמה טמאה ממש או בעלת מום היא נכללת בדרשא הזו שאינה קדושה. אלא שהקשתה הגמ', שאם מיירי בכה"ג הרי לא צריך העמדה והערכה, ונשארה בקושיא.

[3] ולפ"ז גם בית גרמו ובית אבטינס והוגרס בן לוי שנמנו כאן במשנה - נמנו לשבח, כיון שהמשנה מונה את הכשרים בכל דור ודור, ומה שאמרה המשנה ביומא על הראשונים "זכר צדיק לברכה" זה כולל גם לג' שמות האלה, ועל מה שאמרה המשנה ביומא "שם רשעים ירקב" הכוונה רק על בן קמצר - שהיה יודע מעשה הכתב ולא רצה ללמד. [לשון המשנה ביומא: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל וכו', והיו מזכירין אותו לשבח. ואלו לגנאי, של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב, ע"כ. והנידון האם נאמר "זכר צדיק לברכה" גם על בית גרמו אבטינס והוגרס (אף שנאמר עליהם שהם לגנאי), ורק על בן קמצר נאמר "שם רשעים ירקב", או שרק על בן קטין וחבריו נאמר "זכר צדיק לברכה" ועל בית גרמו וכו' נאמר "שם רשעים ירקב"].

[4] גם על אלה שנמנו במשנה כאן יש מהם שנאמר עליהם במשנה ביומא "שם רשעים ירקב" (כגון בית אבטינס ובית גרמו והוגרס בן לוי) ועל מי נאמר במשנה ביומא "זכר צדיק לברכה" על בן קטין וחבריו.