-------------------------------------------------

[1] פי', דאף שנכון שעולות באים רק מן הזכרים, מ"מ עדיין אינו יוצא מבית הספק שמא הם שלמים, ולכן הדין הוא שמחללה על שני בהמות אחרות, ומביא אותן אחת בתורת עולה ואחת בתורת שלמים.

[2] ר' יוחנן הוקשה לו על שיטת ר' הושעיא, דאיך אפשר לחלל בהמה תמימה, הרי עובר איסור, וכי יאמרו לו לאדם "חטא כדי שיזכה חברך".

[3] בתחילה אמרה הגמ' בדעת ר' יוחנן שגבי זכרים אין להסתפק בשלמים, כיון שהולכים אחר הרוב, ורוב בהמות זכרים קרבים לעולה ולא לשלמים. אולם הגמ' מקשה על זה, וכי "אין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקבות", כלומר, שאין לנו כאן רוב מכריע שזכרים הם לעולות, כיון שהשלמים באים מן הזכרים כמו שבאים מן הנקבות. ולכן מפרשת הגמ' את דברי ר' יוחנן באופן אחר, שממתין עד שיהיה בה מום ואז מחללה על שתי בהמות, ומביא עולה ושלמים.

[4] וזה מורה שלא יטגן אותה קודם, כי אם מטגן אותה כבר אינה נאה - דהרי היא משחירה קצת מהטיגון.

[5] ואינו מביאה לחצאין כמו הכה"ג, אלא מביא אותה שלמה בבת אחת.

[6] כתיב (ויקרא ו:טו) "וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם", ר' יהודה דורש תיבות "מבניו יעשה אותה" שהיא באה מהיורשים. ואילו ר' שמעון בסמוך דורש מתיבות "חק עולם" שקאי על מי שהברית כרותה לו - דהיינו הציבור - שהם יביאו אותה.